קיבוץ נירים היושב בנגב המערבי, בתחומי המועצה האזורית אשכול, נוסד בשנת 1946 על ידי גרעין של השומר הצעיר. מקור שמו של הקיבוץ בגדוד 'ניר' של השוה"צ שחלק מחבריו היו בין מקימי הקיבוץ.
במוצאי יום כיפור של שנת 1946, במסגרת מבצע 11 הנקודות, עלה הקיבוץ על הקרקע באזור דנגור ושם גם עמד בגבורה, יום לאחר הכרזת העצמאות, בפני התקפה של כוח משוריינים מצרי. בשנת 1949 העתיק הקיבוץ את מקומו כ-20 ק"מ צפונה לאזור 'חירבת מעין', בו הוא שוכן עד היום.
בראשית דרכו הצטרפו אל הגרעין המייסד של הקיבוץ שלוש קבוצות נוספות: ההכשרה הבולגרית שישבה במסילות, והשלמות של צעירים ניצולי שואה מהקיבוצים כפר מסריק ועין החורש. יחד נלחמו בקרב על דנגור ויחד בנו והפריחו את האזור המדברי בו שוכן הקיבוץ, תוך שהם מתמודדים לאורך שנים ארוכות עם התלאות הבטחוניות שבחיים על הגבול.
עם השנים גדל הקיבוץ והתרחב, נולדו בו בנים והתווספו אליו גרעינים נוספים, מישראל ומדרום אמריקה.
עיקר פרנסתו של נירים היא על החקלאות. ענף גידולי השדה חולש על שטחים נרחבים וגידולים מגוונים ומעסיק עובדים מקצועיים רבים, מרביתם בני הקיבוץ.
בנירים ענפים חקלאיים נוספים, כמו מטע האבוקדו, החממות והרפת, שהישגיהם המקצועיים הם מהטובים בארץ. נירים הוא גם אחד מהמשקים האורגניים הגדולים ביותר במדינת ישראל.
לקיבוץ שותפות במפעל 'נירלט' ובנוסף, חלק נכבד מחבריו מוצא את פרנסתו מחוץ לקיבוץ בעבודות בתחום החינוך והאקדמיה, החקלאות, הרווחה ובריאות הנפש, הנדסה, טכנולוגיה וחקלאות.
כיום מונה הקיבוץ כ-400 נפש, מתוכם כ-180 חברים, עוד 100 ילדים ו-40 תושבים המתגוררים במקום ונהנים מחיי קהילה עשירים וסביבה ירוקה ופורחת. בשנים האחרונות עובר הקיבוץ תהליך של שינוי אורחות החיים, ומעבר מקהילה שיתופית לקהילה המקיימת ערבות הדדית במודל 'רשת ביטחון'. מטרתו המרכזית של תהליך השינוי: לעודד צמיחה דמוגרפית וקליטת בנים, בשאיפה להמשיך לקיים במקום קהילה רב-דורית משגשגת.