מטע אבוקדו

דף הבית > מטע אבוקדו
 
 
מטע אבוקדו - קיבוץ נירים





מטע האבוקדו של קיבוץ נירים הוא אחד מהמטעים המצטיינים בישראל עם ממוצע יבול של יותר משני טון לדונם, ואיכות פרי גבוהה מהממוצע, כאשר לכל אזור הנגב המערבי יש יתרון בגודל הפרי על שאר מדינת ישראל (כנראה בגלל תנאי אקלים). המטע כולו מושקה בטפטוף בספיקה נמוכה, המשמעות היא של יעילות ופשטות בבדיקות ההשקיה,במערכת הפיקוד והשליטה, בקיץ נתנים מים לעצים לאורך היום כולו [עד 10-12 שעות ביום]. המטע אינו מטופל בדרך המקובלת ברוב מדינת ישראל, אלא בגיזום זרועות וקיטום בלבד. ושמירה על עצים נמוכים מאוד (קטיף קרקעי בלבד). המטע נחשב למטע מוביל הן באזור והן במדינה ונערכים בו ניסויים רבים.
תחילתו של המטע כחלקת תצפית אשר ניטעה ב-1968, ואשר כמה דונמים ממנה קיימים עד היום.



המטע מורכב מחמישה גושים:

1. המטע הבוגר - שרובו נשתל בין 1976 ל-1981 והחל מ-1992 החל בהסבה למטע אורגני.בשנתיים הארונות הפסקנו את הגידול האורגני מסיבות מסחריות וגידוליות גם יחד. חלקה זו כוללת 140 דונם וכיום נמצאת בחידוש של הרכב ושתילה לזנים ריווחים יותר ביצוא ובשוק המקומי.
2. המטע ה"צעיר" – 140 דונם שניטעו ב-1998. גם חלקה זו עברה שינויים בהחלפות זן, העצים כאן ננטעו ברווחים קטנים יותר מאשר במטע ה"בוגר", והובילו גישה זו שמקובלת בכל מטעי מדינת ישראל אפילו עם צפיפויות גדולות מאשר בנירים. 
3. מטע צפוף – 2007-ניסוי בגודל של 5 דונם בצפיפות נטיעה הגבוהה פי שלוש מהמקובל, תחת בית רשת. במקום מתקיימים מספר נסיונות ותצפיות, ברד כבד הפיל את הרשת, בעתיד יותאמו הזנים שגדלים בה לצפיפות הגדולה, המשמעות היא  שינוי והרכבה של זניים צירים ולא אופקיים.
4. מטע חדש משנת 2014,גודלו 40 דונם. ניתע בעיצומה של מלחמת קיץ 2014 ["צוק איתן"] וישר עם סיומה לפני שנת השמיטה. בחלקה ריד לשוק המקומי לתקופת הקיץ והאס ליצוא, יש קצת אטינגר כמפרה להאס.
5. חלקה של האס ליצוא עם אטינגר כמפרה בתוך האס, כל עץ שלישי כל שורה שלישית. נשתלה בקיץ 2014 במהלך מלחמת "צוק איתן". בחלקה זו 125 דונם [בעתיד יוגדל שטחה]
חלוקת הזנים במטע כוללת את רוב הזנים המוכרים בישראל, כאשר העיקריים שבהם הם: אטינגר, האס, פוארטה, ארדיט, פינו, פינקרטון וריד.
השיווק מתבצע בצורה עצמאית, דרך בית אריזה של קיבוץ נירים, לשוק המקומי או יצוא בהתאם לשיקולי ריווחיות.
מטע נירים הוא אחד הטובים בישראל, הן מבחינת תוצאות חקלאיות והן מבחינת תוצאות כלכליות, ונמצא בקביעות בצמרת המטעים באזור הנגב המערבי ובמדינה כולה.

תוכנייות לעתיד - הגדלת המטע בשנים הקרובות להכפלת שטחו.






פרוייקט אבוקדו צפוף - בית רשת - רקע תאורטי - 2006
תקציר
גידול האבוקדו בנגב המערבי מגיע להשגים מקצועיים וכלכליים מעל לממוצע הארצי.

הגדלת המטעים נתקלת בשתי בעיות עיקריות: 1. מחסור במים 2. מחסור בכוח אדם לקטיף.

בקיבוץ נירים יש מטע אבוקדו בן 280 דונם. חלקה מבוגרת (שנת נטיעה 1976) , 28 עצים לדונם (מרווחים קלאסיים 6 מ'*6 מ'). חלקה צעירה יותר (שנת נטיעה 1998) , 41 עצים לדונם (העצים צופפו בתוך השורה למרווחים של 4 מטר).

במטרה להתגבר על שתי המגבלות מלמעלה ברצוננו לבדוק גידול של מטע צפוף מאוד 160 עצים לדונם, (מרווחי נטיעה של 2.5 מטר בין השורות ו-2.5 מטר בין העצים).

נושא שני שנכנס לגידול המטעים הינו בתי רשת (משרד החקלאות מעודד בתי רשת בנשירים ליצוא).

באזור הנגב המערבי יש סופות חול וימי חמסין בתקופות קריטיות של הפריחה והחנטה, על מנת למנוע נזקים אלה יש לבחון גידול בבית רשת. כיסוי המטע בבית רשת מביא לחיסכון במים, פחות פגעי מזג אוויר ומה שחשוב ביותר באבוקדו - הגדלת הפרי. הזן הרצוי ליצוא הינו "האס", בישראל יש בעיה בהשגת גודל אופטימלי למסחר בשווקי חו"ל.

לקיבוץ נירים משק חממות עם ידע מקצועי רב, בכוונתנו לשלב ידע זה ומיכון חממות בפרויקט האבוקדו.

רקע
האבוקדו הוא עץ סובטרופי ירוק עד שמקורו באזורים הגבוהים של מרכז אמריקה, בישראל מגודל האבוקדו החל משנות ה-40, כאשר השטח היה בשיא גודלו בשנות ה-80 היו נטועים כ-120 אלף דונם, אך עקירות מסיביות בשנות ה-90 עקב מחסור במים, שיקולי נדל"ן, וכנות לא מתאימות לאיכות המים הביאו לירידה של יותר מ-50 אחוז בשטח. לשטח נטוע של כ-45 אלף דונם בתחילת שנות האלפיים. בשנים האחרונות חל מהפך במגמה זו. ויש נטיעות גדולות מאוד של מטעים צעירים. כאשר הסיבות הן: עליה גדולה ועיקביית בכמות הפרי שנצרך בשוק המקומי, בהתאמת ההכנות למים מושבים שנמצאים בכמות גדלה והולכת בשנים האחרונות ברוב חלקי הארץ. ובשינויים אגרוטכנים שהגדילו משמעותית את כמויות היבול.

האבוקדו הוא אחד מצרכני המים הגדולים ביותר בחקלאות הישראלית. 800-1400 קוב/לדונם לשנה, תלוי באזור. כאשר בנגב המערבי הכמות היא 1100-1200 קוב/לדונם. כמו כן האבוקדו רגיש במיוחד לרמת המליחות של המים, ועשרות אלפי דונמים נעקרו וננטעו מחדש על כנות אחרות בגלל המעבר לשימוש במים מושבים.

בישראל בניגוד לעולם מגודלים כמה זנים שונים של אבוקדו (האס, אטינגר, פוארטה, פינקרטון וריד הם העיקריים שביניהם), כאשר ברוב העולם הגידול הוא של 80-90 אחוז מהזן האס, כאשר זנים אחרים מהווים מפרים או גידולי נישה. המסחר באירופה דורש כמעט אך ורק האס. דבר שגורם בעיה לייצוא האבוקדו מישראל. מה עוד שבישראל יש בעיה קשה של גודל פרי בזן זה (הפירות קטנים מידי). המגזר הערבי צורך כמעט רק האס כולל הגדה המערבית.

האבוקדו רגיש הן לקרה והן לחמסינים. במיוחד בזמן החנטה אפריל ומאי שהן גם תקופות החמסין בישראל.

בשנים האחרונות חלו במטעי האבוקדו בישראל שינויים אגרוטכנים רבים שהביאו לעלייה ביבול והממוצע מטון לדונם ליותר משני טון במטעים המצטיינים. שינויים אלו כללו שינוי גדול במערך ההשקיה (ציפוף אינטרוולים, ומעבר להשקיית חורף) הכנסה מסודרת של בקרי השקיה כמו דנדומטרים וטנסיומטרים ממוחשבים, ובקרה בזמן אמת של משק המים של העץ. כמו כן חלו שינויים גדולים בשיטות הגיזום שמטרתם פתיחת העץ לאור, ויצירת פרוטוקולים שמשלבים גיזומים ושימוש במווסתי צמיחה על מנת לרסן את גידול העץ. כמו כן נבחנת שיטה של הגבלת בית השורשים כדי למנוע צימוח פראי מידי של העץ.

מטע נירים: מטע האבוקדו של קיבוץ נירים הוא אחד מהמטעים המצטיינים בישראל עם ממוצע יבול של יותר משני טון לדונם, ואיכות פרי גבוהה מהממוצע, כאשר לכל אזור הנגב המערבי יש יתרון בגודל הפרי על שאר מדינת ישראל (כנראה בגלל תנאי אקלים). המטע הבוגר הוא מטע אשר עבר בשנים אחרונות מהשקיה במתזים להשקיה בטפטוף, כאשר בקיץ מגיעים גם לשש השקיות ביום. המטע אינו מטופל בדרך המקובלת ברוב מדינת ישראל, אלא בגיזום זרועות וקיטום בלבד. ושמירה על עצים נמוכים יחסית למקובל במטעים אחרים. המטע נחשב למטע מוביל הן באזור והן במדינה ונערכים בו ניסויים רבים.



מטע צפוף - רקע תאורטי
מטע צפוף (או מטע ננסי) הוא מטע שצפיפות הנטיעה בו היא של 160-180 עצים בדונם. בניגוד למטעים רגילים שבהם כמות העצים היא 28-45 עצים לדונם. רק מהנתונים אפשר ללמוד שמעבר לצורת גידול כזו משנה את כל ההתייחסות למטע. ואכן הטיפול במטע צפוף הוא הרבה יותר אינטנסיבי מאשר מטע רגיל ודורש הרבה יותר תשומת לב ודיוק. אך מצד שני אנו מצפים לתמורות הרבה יותר גדולות לכל יחידת שטח.

הראשון שניסח פרוטוקול מלא לגידול מטע צפוף, הוא ראובן חופשי, ישראלי לשעבר שחי בקליפורניה, ונטע מטע ננסי ב 1997. המטע בקליפורניה ניטע באזור שמאוד מזכיר את תנאי האקלים בנגב המערבי. אקלים חצי מדברי, מישורים, ואדמה קלה. לפי חופשי יש כמה יתרונות למטע ננסי (צפוף):

1- כניסה מהירה יותר לניבה: בגלל כמות העצים הגדולה אפשר לקבל ייבול מסחרי כבר בשנה שניה לנטיעה לעומת שנה 4 במטע רגיל (בעזרת שתילים מפוקחים אפשר לדלג על בעית העורלה) אפשר לראות הבדל משמעותי בין מטעים של 28 עצים לדונם למטעים של 45 עצים לדונם בשנים הראשונות.

2- איכות פרי גבוהה יותר: מחקרים שונים באבוקדו מראים שעצים צעירים נותנים גידול וגטטיבי טוב יותר, יחס שורש נוף טוב יותר, פרי גדול יותר ובאיכות גבוהה יותר מעצים מבוגרים.

3- כמות הייבול: על פי הנתונים של חופשי אפשר לצפות לייבול של פי 2 עד פי 3 מאשר מטע רגיל, הסיבות לכך הם ניצול טוב יותר של המים והדשן (אותה כמות לדונם), יחס שורש נוף טוב יותר, מינימום הצללה פנימית והדדית (עצים קטנים).

4- קטיף וריסוסים: הקטיף הרבה יותר פשוט יש רק קטיף קרקע (אפשר בתנאים מסוימים לקטוף ישר לקרטונים שמשווקים בהם), ריסוס אחיד ומדויק הרבה יותר (בגלל גודל העצים).
כמובן שיש גם חסרונות וסיכונים לשיטת גידול זו, ההשקעה הראשונית הרבה יותר גדולה ולכן הסיכון יותר גדול. אין בנמצא במטעים כרגע כלים אשר מתאימים לשיטות עיבוד אלה.
השקעה גדולה יותר של ימי עבודה, כמו כן אין ביטחון שמה שטוב לקליפורניה (יש לציין שגם שם אין עדיין שום נהירה המונית בכיוון) טוב גם לישראל.



תיכנון נטיעה
לאור הסיבות האלו אנו רואים בנטיעת מטע צפוף מהלך אשר נושא עימו סיכויים מאוד גדולים לשדרוג מטע האבוקדו, אך נושא גם סיכונים רבים. ולכן אנחנו מציעים נטיעת ניסיון של 10 דונם אשר תיתן לנו אינדיקציה על כדאיות המהלך.

מאחר שכל ההליך הוא ניסיוני צריך למעשה לכתוב פרוטוקול חדש לנטיעה וגידול של מטע ננסי, וכן לבחון אופציות שונות ולנסות ולבדוק מה הטוב והמתאים ביותר. וכן ננסה להפיק לקחים מנטיעות רגילות שננטעו בישראל בשנים האחרונות.

1- זנים: אנחנו נחפש זנים שיתאימו לצורת נטיעה זו. הדרישות אופטימליות הם גידול צירי, צימוח מרוסן באופן יחסי, מפרים נכונים, וכמובן דרישות השוק.
2- מרווחי נטיעה: האם לנטוע במרווחים שווים (2.5X2.5) או שעדיף שורות (2X3 או 1.5X4).
3- צורת השקייה: טפטוף או מתזים, כמה שלוחות, איזה נפח השקיה.
4- כיסוי ברשת כן או לא.
5- שיטות לטיפול בעישביה. חיפוי קרקע בצורות שונות.
6- שימוש במיכון.
כל המשתנים האלו הם חלק מתיכנון הנטיעה שכמובן בכל אחד מהם נבחן את העלות מול התועלת.

זנים – הזנים שנבחרו הם פיקרטון וריד בגלל הצימוח הצירי שלהם, והזן האס בגלל היותו הזן החשוב ביותר לייצוא. כמו כן נשתול את הזן אטינגר כזן מפרה אך לא בשיטה המקובלת של שורות אלא ככל עץ תשיעי בריבועים וכך נוריד את אחוז האטינגר ל 11 אחוז בלבד. לזן ריד נשאף לפתח פרוטוקול גידול (ייתכן שעל ידי הורדת כמות ההשקיה) אשר יאפשר את שיווקו בקיץ לשוק מקומי.

מרווחי נטיעה: אנחנו נבחר במרווחי נטיעה של 2.5 מטר לכל כיוון (6.25 מ"ר לעץ, 160 עצים לדונם) וזאת מכיוון שאיננו רוצים להתקבע על שורות, אלה לאפשר לכל עץ את הטיפול היחידני שמגיע לו.

שיטת השקייה: אבוקדו הוא עץ בעל שורשים נמוכים מאוד, ומחקרים רבים הראו שלכמות המים בשכבת הקרקע העליונה 0-15 ס"מ יש חשיבות עליונה למשק המים של העץ, כמו כן אם נמנע בריחת מים לשכבות עמוקות יותר נקטין את נפח השורשים וכתוצאה מכך גם את נוף, כמו כן יש חשיבות במיוחד בקיץ לשמור על עקה מינימלית של העץ, הווה אומר מספר השקיות ביום. מסיבות אלו וגם מסיבות של אמינות מערכת וכמות ימי עבודה, אנחנו נבחר לעבוד בטפטוף,כאשר הדרישות ממערכת ההשקייה הם:

1- אפשרות להשקיה לפי זן.
2- אפשרות לדישון לפי זן.
3- אפשרות לסבב השקייה של כל המטע בשלוש שעות, כאשר כל טקט יכול לתת לפחות קו"ב לדונם בחצי שעה.
4- קו השקייה רציף (שבמהלך השקייה של חצי שעה יירטב כל המרחק בין הטפטפות).
5- מינימום עישבייה.- לבדוק טפטוף טמון (לא אפשרי במקרה של מעבר לאורגני)
6- שליטה מרחוק על המערכת ויכולת קריאת נתונים מכל מחשב.
7- שילוב של בקרים שונים (טנסיומטרים, דנדומטרים, ומד טמפרטורה) במערכת.
8- ביטחון גדול נגד סתימות (יש הרבה פחות טפטפות לעץ מאשר במטע רגיל).
9- שורות של לא יותר מ-50 מטר בגלל מגבלות קטיף.
ספיקת הטפטפות והמרחק ביניהם יקבעו על פי שיקלול של סעיפים 3 ו-4 ביחד עם לקיחת סוג הקרקע בחשבון.

בית רשת: לכיסוי ברשת מספר יתרונות.
1- מניעת ניזקי טבע כמו ברד וסופות חול.
2- הורדת כמות הרוח וכתוצאה מכך הקטנת האידוי וחיסכון במים.
3- הורדת הטמפרטורה בקיץ וכתוצאה מכך חיסכון במים.
4- בניסוי שנערך בנירים בשנה האחרונה ראינו שהנחת רשת על העצים לאחר תקופת החנטה והורדתה לפני הקטיף הביא לעליה משמעותית הן בייבול הכללי והן בגודל הפרי בזן האס. הפרמטר יחידי שנבדק באותו ניסוי למעט הייבול היה טמפרטורת מינימום מקסימום. כאשר טמ' המקסימום היתה נמוכה ב 2.5 מעלות מהביקורת, ואילו טמ' המינימום היתה גבוהה ב 2.5 מעלות מהביקורת. ייתכן שההבדלים בייבול נבעו ממנעד נמוך ב-5 מעלות בהפרש הטמפרטורות יומי. אנחנו ממשיכים בבדיקה של נושא זה.
5- בשנים האחרונות יש ניסיונות רבים של שימוש ברשתות צל צבעוניות במיני עצים שונים, כאשר ידוע כבר שיש רשתות שונות שגורמות לנינוס העץ ולהקטנת המרחק בין הפרקים, אנחנו ננסה רשתות אלו במטע, הן כדי לנסות ולננס את העץ, והן כדי להחליף מווסתי סינטזה של ג'יברלין.
יש מספר גורמים בילתי ידועים בשימוש ברשת, כמו התנהגות הדבורים, והשפעה על הפריחה. ואנחנו ננסה לבדוק אותם.
החיסרון הגדול של בית הרשת הוא המחיר, יותר מ-5000 ש"ח לדונם, ולכן אנחנו ממליצים לכסות רק חצי מהשטח כ-5 דונם, ולבדוק את ההבדלים המצטברים במשך מספר שנים.

טיפול בעישביה: ריסוס בקוטלי מגע כמעט בלתי אפשרי במטע מסוג זה ( בגלל פגיעה בעצים).
ולכן ננסה לשלב ריסוס במונעי נביטה ביחד עם חיפוי קרקע. ונבחן כמה סוגים שונים של חיפוי קרקע, פלריג, ניילון, קש, שבבי עץ.

שימוש במיכון: נכון להיום אין מיכון מתאים למטע מסוג זה, אך לקיבוץ נירים יש משק חממות גדול ובעל ידע רב, ומסגריה, וביחד ננסה לתת פתרונות, לכל הבעיות שיווצרו בדרך.



סיכום
נטיעת מטע אבוקדו בצפיפות גדולה עולה כסף רב: 12-17 אלף ש"ח לדונם, אך לפי התחשיב, התזרים הופך להיות חיובי כבר מהשנה השניה, ומחזיר את ההשקעה כבר בשנה השישית, כך אנחנו רואים ברעיון סיכוי מאוד גבוה ביחס לסיכון. כמו כן בצורת מטע זו יש חיסכון גדול במים שהם הגורם המגביל היום.לכן הצלחת מטע צפוף תבטיח את עתיד הענף בנגב.

כמו כן מטע שכזה הוא למעשה הדור הבא של המטעים שיידע לנצל טוב בהרבה את התפתחות הטכנולוגיה. ולקבל לתוכו טכנולוגיות חדשות, וחידושים מדעיים, למעשה זה השלב הבא בהכנסת העצים לחממה.

ברור לחלוטין שכל ההתיחסות למטע תשתנה, אך אנו מאמינים שחקלאים טובים (ובנירים תמיד שאפו לעמוד בחזית החקלאות של מדינת ישראל), חייבים לצעוד קדימה עם הזמן ולנסות את החידושים המדעיים החדשים ביותר.