ספרו על עצמכם בשלושה משפטים.
דדי וחנה רובינשטיין. יש לנו שלושה ילדים נעמה, ינאי ועינת, שעליהם גאוותנו ושני נכדים שמראים עד כמה הלב עוד יכול להתרחב.
מתי וכיצד הגעתם לנירים?
דדי הגיע לנירים כילד חוץ לקראת כיתה י' וחזר אחרי שירות צבאי כקצין במודיעין. מילא שלל תפקידים בקיבוץ (רכז גד"ש, מזכיר, מרכז משק ועוד) ומחוצה לו (מנכ"ל הנגב והערבה, מנכ"ל משקי הנגב ועוד).
חנה הגיעה בעקבות האהבה לפני כ-36 שנים ועובדת כפיזיותרפיסטית של ילדים.
מהו הדבר שהכי מייצג אתכם כמשפחה?
כולנו כאלה שלא עומדים מהצד. מעורבים בעשיה סביבנו כל אחת ואחד בתחומו. מאמינים בקהילה ומוכנים להשקיע בה.
דבר אחד שבזכותו הייתם ממליצים לאנשים להיקלט בנירים?
נירים הוא קיבוץ שמעז להשתנות. יש לכל אחד ואחת הזדמנות להשפיע ולהתפתח בקהילה מגוונת, ותיקה עם הסטוריה ומורשת שממשיכה לצמוח.
דבר אחד שבגללו לא הייתם ממליצים לאנשים להיקלט בנירים?
אנחנו ציבור ביקורתי, לפעמים יותר מידי ומפרגנים זה לזה קצת מעט מידי. מאמינה שאפשר שנשתפר.
כיצד אתם רואים את נירים, עשור מהיום?
קיבוץ גדול ורב גילאי עם הרבה צעירים שרוצים קהילה איכותית ומוכנים לתרום לה ממרצם וכישוריהם.
מה בעיניכם מייחד את נירים לעומת שאר היישובים באשכול?
כל ישוב ואופיו. בלי להשוות לאחרים, אפשר לומר שלמרות תהליך שינוי ארוך וכואב, זכינו שאנחנו היום למעלה מ-10 שנים אחרי השינוי בתהליך קליטה והתחדשות מרשים.
מה הייתם לוקחים איתכם לאי בודד?
אחד את השני, את המשפחה, חנה היתה מעמיסה מלא ספרים וחומרי יצירה. דדי היה לוקח גם חכה, נעלי ספורט וגפרורים להדליק את המנגל.
קיבלתם קיר ריק לכתוב עליו את המסר שלכם לעולם: מה הוא יהיה?
"מעט מן האור מגרש הרבה מהחושך"(הבעש"ט)
למי אתם מעבירים את שרביט הראיון לפעם הבאה?
לאורנה וזארה.