אביבה מגדוד "ניר" השומר הצעיר בתל אביב, חברה בגוף המייסד והמקים של קיבוץ נירים.
אביבה בוסקין נולדה ב-25/12/1925 כ"ח בכסלו תרפ"ה, בת למרקו ולחנה עיני. ילדותה עברה עליה בשכונה בדרום תל אביב. בשנת 1939 עברה ללמוד בבית הספר "תיכון חדש" בתל אביב. המפגש עם בית ספר בעל אידיאולוגיה חינוכית כל כך ייחודית, שכנע את אביבה בחשיבותה של הכרה מעמדית ובחשיבותה של תנועת נוער, ומתוך כך, הצטרפה לשומר הצעיר.
על הירידה לנגב למצפה גבולות והעלייה לנירים/דנגור, דין התנועה ומעשה חינוכי קודמים לכל.
כותבת אביבה בוסקין: " לי תמיד הייתה הרגשה, שהחמצתי משהו בעניין הנגב. כאשר עלו לגבולות, אני ישבתי בבאר יעקב והקמתי גן ילדים במושבה. לא היה לי עניין מיוחד לעבוד בחינוך, אבל אמרו לי שזו משימה פוליטית, ועלינו להכניס יד ורגל במושבה, שחלק ממנה רביזיוניסטית. כאשר עברנו לראשון- לציון ומאוד רציתי להיות בנגב, נבחרתי לקומונאית..." חרף המתח בין שני המוקדים – בראשון- לציון המפרנסים, בנגב החלוצים – מפעמת בלב כולם תחושה של ראשוניות, של התחלה חדשה ותקווה גדולה.
אהבתה הרבה לילדים, והבנתה העמוקה בחשיבותו של החינוך שיש להקנות להם, הביאו את אביבה לסמינר "תלפיות", להמשך לימודיה כגננת.
עם המעבר של גרעין "ניר" לקיבוץ תל עמל להכשרה, ב-1945 התחילה אביבה את מסלולה רב השנים בהוראה ובחינוך. בשנת 1946, בהגיע הקיבוץ העצמאי לבאר יעקב, פתחה אביבה גן ילדים לילדי המושבה.
חברותה של אביבה בקיבוץ הייתה טוטאלית, תוך נתינה מלאה של כל מה שהיה בה. תמיד מוכנה לעזור, לתמוך, ליזום. מעגלי החיים של אביבה השתלבו בחיי הקבוץ. בתרומה ללא חשבון, באימוץ ובדאגה למשפחות הנופלים של נירים, תוך התמדה של שנים. בהקמת הספרייה הפדגוגית של חברת הילדים, הכנת תיקים לכל מורה, לכל אירוע, כתיבת הכותרות, הברכות, והעיטורים בכתב ידה הבהיר והתמים. בהקמת מחסן התחפושות יש מאין. כל פן של החינוך, שהיה כרוך בקשר עם הילדים, היה קרוב לליבה והיא מצאה את הדרך להשתלב בו ולהעניק מיכולתה הברוכה.
בשנת 1955, חלתה אביבה במחלה ממארת. למרות הטיפולים הקשים שעברה, ידעה להבליג על הכאב האישי ולשמור על ארשת מחייכת וטובה.
אביבה ותאודור, הקימו את משפחתם בשנת 1956, ובשנת 1960 אמצו את רוני לבת.
למרות צילה המאיים של המחלה, חייתה אביבה עוד שנים רבות ביננו. דווקא עם איום המוות המתמיד, ידעה לגעת בלב הדברים, כמי שיודע שזה הזמן לנתינה. לא הייתה מן הדברנים הגדולים, אך הייתה מן העושים הרבה. ביתה היה פתוח בפני נקלטים ועולים חדשים, בפני חברים וילדים, שתמיד יכלו למצוא בו פינה חמה. כיבוד טעים והרבה אהבה ותשומת לב. בשנת 1987 שבה המחלה ותקפה את אביבה בשנית. ושוב שואבת כוחות, תוך אמונה אדירה בחיים, מתמודדת אביבה עם הטיפולים הקשים, אולם הפעם, ללא הצלחה.
אביבה נפטרה ב-20/7/1990 כ"ז בתמוז תש"נ, ונקברה בנירים, ביתה. בת 65 הייתה במותה.
יהא זכרה ברוך.
קישור לדף ההנצחה באתר נירים.
קישור לדף "בית המגן" בפיסבוק