כמה מוזר יהיה מעכשיו להתייחס אלייך בלשון עבר.

היית חלק כל כך משמעותי בחיינו, הנכדים, ועכשיו את כבר לא כאן.

סבתא שלי, הסבתא שהייתה תמיד הכי צעירה מבין כל הסבתות, זאת עם העיניים הכחולות היפיפיות שכל אחד רק רצה לקבל ממך במשפחה ולהעביר לילדיו, זאת עם הלב הגדול שהבית שלה היה תמיד פתוח בפני כולם.

סבתא, החיים לא האירו לך פנים בראשית חייך, עם מות אימך בגיל צעיר מאוד ובהמשך עם האם החורגת שלא ידעה לגדל אתכם כפי שהגיע לכם. אבל אלו הם ראשית חייך, נהגת להזכיר רבות, שהובילו אותך להגשים את ייעודך - להקים משפחה. התחתנת בגיל 19 לסבא אמנון ששם עליך עין מבין כל הנשים כמפקד, והבאת לעולם את אמי כשנה לאחר מכן. החלום, על אף שהוגשם, לא היה ורוד - החיים בקיבוץ לא איפשרו לך לגדל את הילדים כפי שרצית ונאלצת לשחרר אותם לבית הילדים. עם זאת, כולנו כאן יודעים שלא באמת שחררת ועל אף האידיאולוגיה החזקה של סבא- לא נתת לאף אחד לעצור אותך מלראות את ילדייך ומצאת דרכים לבקר אותם ולהיות שם עבורם ככל שיכולת. הכל כדי להגשים את המטרה - המשפחה.

וזה מה שמרגש בך כל כך סבתא. בעוד הזכרונות מסבא נוגעים בעיקר בסיפורי ישראל ובחלקו המשמעותי בהקמתה, הזיכרונות שעולים לי ממך הם הזיכרונות הפשוטים והיפים ביותר.

זיכרונות של חופשות אצלך עם בני הדודים בחגים, המאפים והבורקסים האגדיים, משחקי ארץ עיר, טיולי האופניים בשדות ובקיבוץ, הטיולים בכלבו, במכבסה, במתפרה, במועדון ואפילו בחוג התעמלות עם כל החברות שלך שהתלהבו שהבאת איתך את הנכדה. הזיכרונות ממך כל כך מתוקים ואני אסירת תודה עליהם. ובימי המלחמה הקשים שאופפים את הקיבוץ אף יותר. תודה לך סבתא, על הכל. על הדאגה והאכפתיות, הלב הרחב ועל זרועותייך שתמיד היו פתוחות לקבל כל אחד מאיתנו באהבה גדולה. את באמת היית סבתא מופלאה ולנצח נזכור אותך כך.

אני מקווה שעכשיו את מתאחדת עם סבא, שותה איתו קפה שחור ומעדכנת אותו בכל הדברים שהפסיד. שעכשיו כשאתם ביחד אתם מסתכלים על כל מה שיצרתם שניכם וגאים - על 4 ילדים, 12 נכדים ו-16 נינים. וסבתא אין ספק שאפשר להגיד בלב שלם שהגשמת את החלום, ובגדול - הקמת משפחה לתפארת, משפחה שעודנה ממשיכה לגדול.

אני רוצה לסיים בתודה ענקית לג׳ני היקרה שלנו, שהפכה להיות הנכדה ה-13 כבר מזמן... תודה שדאגת לסבתא שלנו בסבלנות, במקצועיות ובאהבה רבה כל השנים הללו. אנחנו אוהבים אותך ותמיד תהיי חלק ממשפחתינו.

קראתי את ההספד הזה בהלוויה ומאז כבר עבר חודש. אני חושבת שייקח עוד הרבה זמן לעכל את זה וחודש זה רק ההתחלה...

אני שמחה שיש לי תמונה ברורה שלך בראש כל פעם כשאני חושבת עליך. הלוואי והתמונה הזאת לא תיעלם.

החדשות פרסמו את הפטירה שלך כטרגדיה. כתב״ם שנפל על בית אבות של קשישה שפונתה מביתה. כשחושבים על זה.. אין ספק שיש פה גוון טרגי, שלא הספקת לחזור לביתך..

אבל אני באמת רוצה לראות את זה אחרת ולא כטרגדיה או לא לגמרי טרגדיה. סבתא, חיית חיים שלמים ועם הגעתך למרכז יצא לי ולעוד בני משפחה שלך, קרובים ורחוקים, לראות אותך יותר ואף לחדש קשרים. אמנם לא היית בביתך בשנה האחרונה, אבל אני מקווה שסך הכל בית האבות היווה לך בית דואג ועוטף.

אני בוחרת להסתכל על החיים השלמים שעברת ולהוקיר תודה ענקית על מה שכן היה.

סבתא שריק שלנו - נאהב, נזכור ונתגעגע לנצח


שריק דגיאלי
שריק נולדה בכפר ירקין ב-18.12.33 להוריה, מרדחי וצילה. הוריה עלו לארץ כנערים והכירו בארץ. שריק היתה הבת הבכורה, אמה נפטרה כשהיתה בת עשר. האב התחתן שנית ונולדות לך אח ואחות. 
שריק למדה בבית הספר בכפר ותיכון למדה בביהס מקצועי תפירה. בגיל 17 עזבה את הבית והגיעה לנירים. היא צורפה לגרעין ארזים והיתה צעירה מהם בשנתיים. די מהר לאחר הגעתה לנירים הכירה את אמנון והם הפכו לזוג. כשהיתה בת 19 נולדה לה צילי ולאחריה דליה, רקפת ושי.שריק עבדה בשנים הראשונות בחינוך רק לאחר ששי נולד יצאה לקורס תפיקה סלונית, הידע מהתיכון עזר לה להתמקצע, אך בקורס למדה להוציא גזרות ולהתאים אות הידות והיתה לתופרת מעולה.
שריק רצתה להיות אמא והאהב א תהמשפחה ללא גבול. היא התקשתה לשים את הבנות בבית הילדים וכשרקפת היתה בת שנה יצאו לשנת חופש. אמנון היה בקבע והיא עקרת בית. היא חשה שלבנות לא טוב בבאר שבע והיא ויתרה, והמשפחה חזרה לנירים.וכך למורת ששריק רצתה את הבנות לידה היא ויתרה שריק היתה חברת קיבוץ משורה ואיכפתית היתה שנים רבות בועת חינוך ותפרה בלי סוף בגדי ילדים , תחפושות לפורים ותפירה סלונית לצד דורה.
היא היתה אמא לדוגמא. בשל האובדן של אמה בילדות המשפחה היתה בראש סדר העדיפות כל חייה.שרית היתה שותפה לאמנון בכל מעשיו והם היו משפחה חמה ואוהבת.
היא הותירה משפחה רחבה ומלוכדת - נכדיה עידו, עמית איתי ומיכל, דותן ענבר ודולב, יפעת סער ונטע, מיקה וגיל.לשרית היו גם נינים רבים
לדותן - תום איה עתי וגוני. לעומר אופק, עדן ואור. לעידו - יובל ועומר . לאיתי - ליה ובקרוב תוולד בת. ליפעת - הילה, גלי וליבי. לסער - אסף ועלמא ולנטע אריאל.

שריק תחסר לנוף של נירים, קולה המיוחד שנשמע למרחוק. רגישותה והאיכפתיות שלה. שרית היתה אישה רגישה חמה ואוהבת.נוחי על משכבך בשלום