איך נפרדים מבן?

איך נפרדים מבן ? האמת היא שאין פרידה, נשאר געגוע מתמיד וזכרון בכל מקום וכל מעשה.
יגב, כל מעשה, כל מקום מעלה זכרון אלייך, געגוע לשיחות הפילוסופיות, להתייעצויות על צמחים, השקייה ועשביה, לויכוח המתמיד על הריסוסים החקלאיים ועל השפעה שלהם על הטבע,
געגוע לארוחות המשפחתיות, למאכלים ולטעמים המיוחדים שהכנסת למטבח המשפחתי.
לנגינה שלך. לשליטה המופלאה בכל נושאי האלכוהול: מוויסקי מיושן סינגל מאלט ועד זיהוי מדוייק של טעמי יין.
לידע הרב שלך כמעט בכל תחום.
געגוע אלייך
ביום אחד נורא הכל קרס, ב-7 באוקטובר הבית שלנו הופקר,
ברגע שהגעתי לביתכם, הבית של רימון ושלך וראיתי את סימני המאבק, חששתי מהנורא מכל, עדיין לא הבנתי מה קרה, הידיעה שנחטפתם ואתם נמצאים בעזה הכתה בכולנו, נחטפתם מעבר לגבול שקרוב כל כך ומצד שני רחוק.
מהר מאד הבנו שאנחנו המשפחה כולה יוצאים למאבק חיינו, מאבק על השבתכם הביתה
קיוויתי שאתם בסדר. האמנתי שתהיה בסדר, שתצליח לשרוד.
כשרימון שוחררה, קיבלנו דיווח על שלומך ומצבך ושמחנו לשמוע שלמרות הקשיים והסבל אתה מצליח לשרוד את תנאי השבי. ידענו שאתה נמצא עם אנשים, שיש לך שיח איתם, שתוכלו לתמוך אחד בשני.
עקבתי בדאגה אחר התקדמות הצבא וחששתי מכך.
חששתי מהסיכון בהמשך הלחימה, בכל מקום ניסיתי להתריע על הסכנה לחטופים.
האמנתי וקיוויתי שתתקיים עסקה בהקדם ואתה תשוב אלינו, לא האמנתי, שהמאבק שלנו יסתיים כך, אני מבטיח שלא נוותר ונמשיך במאבק עד שובך אלינו.
יגב ועוד חמישה חטופים שהו ביחד במנהרה ונהרגו מפעילות מלחמתית. צהל עושה מאמצים למנוע פגיעה בחטופים, אך בתנאי הלחימה הנוכחיים לחימה בתוך שטח קטן וללא מידע ברור על מיקומם של החטופים לוקחת בחשבון פגיעה בחטופים ומסכנת את חיי לוחמי צהל.
המשך הלחימה מסכן את החטופים. הם גם סובלים וגם נרצחים. כל פגז שנורה, כל פצצה שמוטלת, עלולים לפגוע בחיי החטופים ולהמשיך את הפקרתם והקרבתם.

אני קורא להפסקה מיידית של הלחימה התקדמות לעסקה, והחזרת כל החטופים, החיים לשיקום, והנרצחים לקבורה
נוח בשלום על משכבך, בן יקר.

אבא אורן

הלוויה 21.8.25

יגב בן יקר שלי,

לפני חודש בטקס הפרידה, הבטחנו שנדאג להחזירך הביתה.
היום אתה חוזר הביתה, אלינו, אל רימון, אל נופר, יובל והדר, אל הסבתות, אליי ואל אבא, לכל המשפחה האוהבת, משפחה עצובה וכואבת.
אתה שב אל הקיבוץ שאתה אוהב, אל הנופים והשדות שהיו חלק משמעותי בחייך.

קיויתי לחזרה אחרת,
ראיתי בדמיוני את החיבוק המרפרף שלך, את המבט עם העינים הטובות.
מבט שיודע לספר הרבה.
חשבתי הרבה על המפגש איתך, מפגש פשוט, מפגש של משפחה
קיויתי.

עולמך היה עולם רחב ומלא, עולם של משפחה, חיות, מוסיקה, עולם של תוכן וידע אינסופי.

הלב שלך היה פתוח ורגיש, לב לא שיפוטי, לב שיודע לראות אנשים.

פגשנו בשבעה הרבה אנשים שנגעת בהם, אנשים שסיפרו על הרגישות הרבה שלך.
על הדאגה שלך, על המוסיקה שחשפת לפניהם, מוסיקה שעשתה להם טוב
חברים שנגעת בנפשם.

אני מתגעגעת אלייך וחסרה אותך כל כך ביום יום שלנו, את השיחות איתך, את התבוננות שלך על העולם.
אני מסתכלת על תמונות ילדותך, ילד שמח ואהוב, ולא מאמינה, שכך חייך תמו. בסיוט.
ללא הגנה. בהפקרה.
באיזה עולם משפחה יושבת שבעה וממתינה לבנה המת שישוב.
באיזה עולם אמא אמורה לחשוב שהסיוט הסתיים עם החזרת בנה לקבורה.
באיזה עולם אמא צריכה להודות על החזרת בנה שהופקר ונרצח.
באיזה עולם משפחות צריכות להתחנן להחזרת בני משפחה חיים ונרצחים,
בנות, בנים, ילדים וקשישים.
החזירו את כולם

היום אני שוב מבקשת ממך סליחה, סליחה על שלא הצלחנו. סליחה
נוח על משכבך בן אהוב שלי.

אמא אסתר

שלוש מילים, לא בין החיים

יגב, אני מבקשת את סליחתך על שלא הצלחתי להשיבך אלינו, לרימון, לנופר, ליובל, לאבא, אליי לסבתות, לשחר, לכל המשפחה והחברים.
לכל מי שנאבק וחיכה לך באהבה גדולה.
אני עומדת ולא מאמינה שהגענו לרגע הרע הזה, רגע שידעתי על קיומו, אבל לא רציתי להאמין שכך יהיה.
יגב נולדת בחצות, תינוק שקט ושלו, מרוצה, ילד אהוב.
גדלת לילד רגיש, יצירתי, חכם, אוטודידקט מגיל אפס, חוקר הכל,
ילד דמיוני עם עולם עשיר, אהבת סיפורים יכולת לשבת שעות ולהקשיב עוד ועוד, מרגע שלמדת לקרוא הרחבת את עולמך לעולמות הפוליטיקה, היסטוריה, שירה טבע, פילוסופיה ומה לא.
היה לך ידע עצום על כל דבר,
גילית את המוסיקה בגיל 13 ומאז לא עזבת את המוסיקה לרגע, היתה לך אוזן מוסיקלית וראיה מוסיקלית ייחודית, ניגנת על גיטרות, צלו, חלילים.
היית אח טוב לנופר ויובל, ידעת לדבר עם נופר על הלימודים שלה כאילו היית שותף שלה ללימודים.
עם יובל ניהלת שיחות שאי אפשר היה להכנס ביניכם, אלא רק לשבת מהצד, להנות ולהתרגש מהקשר והאהבה ביניכם, שיחות על מוסיקה, בישול, אלקטרוניקה , עצים ועוד.
אני הייתי רק מסתכלת עליכם ואהבתי את האהבה והקשר שביניכם.
על הקשר עם רימון, שיתפת וסיפרת לי, מאז אותה נסיעה שנסעת לעזור לה אחרי פציעתה, מצאתם אהבה ולא נפרדתם.
בניתם בית, יחודי, שהתאים לכם, כלבים, חתולים, מוסיקה, גינה.
בחודשים האחרונים סיפרנו עלייך בכל מקום בארץ ובעולם. ספרנו על אדם רגיש, אדם לא שיפוטי, שרואה דברים אחרת, שלא נותן למוסכמות להוביל אותו.
הידע שלך היה אינסופי, ומעולם לא נלמד בבתי הספר, הכל למדת לבד, חקרת, העמקת, קראת. היה חשוב לך לדעת.
מידי פעם שיתפת אותי, ופתחת לי פתח, הראית לי זויות שונות מהמקובל.
אף פעם לא נפלת לתשובות סטנדרטיות ושגרתיות, תמיד ראית נקודת מבט נוספת, אם יצאתי נגד או להבדיל תמכתי, ידעתי שבשיחה איתך יהיו עוד נקודות ראיה שלא חשבתי עליהן.
במשך שנים התמודדת עם כאב, עצב ודכאון, מעולם לא הסתרת זאת. דיברת, שיתפת בקשיים, ניסיתי לעודד, לעזור, הסברת לי שנוכחות המשפחה טובה לך, אבל את הכאב אי אפשר להסביר, רק מי שחווה יכול להבין. היום אני מבינה את הדברים, קשה לי להסביר את הכאב שמפלח את הלב שלי, מעל תשעה חודשים, חודשים בין תקווה ליאוש, עד ליום הנורא שהבנתי, שהיאוש גבר על התקווה.
יגב, אני יודעת שעם כל הכאב שהתמודדת, ידעת שאתה אהוב, אוהב ונאהב.
אני יודעת שאהבת את מרחבי הנגב, את הקיבוץ ואת הבית שלנו, את המקומות בהם גדלת, ויחד עם זאת אהבת את רחובות תל אביב, את עולם התרבות והמוסיקה השונה והלא שגרתית. פעם הזמנת אותי למופע בתאטרון קליפה בדרום תל אביב, מודה שלא הבנתי את ההופעה, רוב המופע הסתכלתי עלייך, מרוכז במופע, מוקסם מהתנועה ומהמוסיקה, מתרגש..
ביום ההולדת שלך היה ברור שנכון לנו ולך לעשות מעשה חסד לאנשים שנחשבים מוחלשים, שקופים בחברה שלנו.
לחלוק את יום ההולדת שלך איתם, להתפלל יחד איתם לשובך.
אני מסתובבת ברחובות תל אביב, ברחובות התחנה המרכזית הישנה, מחלקת עוגות, אוכל ומרגישה בצעדי אותך, את חוסר השיפוטיות שלך, מצליחה לראות דרך עיניך את האנשים שברחוב והם כבר לא שקופים.
"אנשים מיואשים בדרום תל אביב
זורמים ברחובות חד- סיטריים
דורכים על חלומות שבריריים של
אנשים מיואשים בדרום תל אביב
מחליפים מבטים לשניה והולכים
ארעיים, סתמיים לדרכם הולכים"
מהמחברת של יגב.
היום, אני כועסת על ההפקרה שלך, על המדינה שנטשה, אני כועסת על שלא נתנו לנו להתאבל עלייך מרגע הידיעה, על הסוד, שהיינו צריכים לשמור סוד, כדי לא לפגוע במה ? בטחון המדינה, הבטחון שאבד.
יגב אני מבטיחה שנשמור על המשפחה, נמשיך לראות טוב ולעשות טוב .
אני מבקשת עכשו רק מנוחה לנפשך ילד אהוב שלי ונמשיך לעשות הכל כדי להשיבך הביתה

אמא אסתר