רוני הגיע לנירים מתל אביב בשנת 1965 עם גרעין 'תדהר' של השומר הצעיר. הוא היה קטן קומה ואפו הכפתורי שיווה לו ארשת חייכנית ומאירת פנים - מה שאכן התאים מאוד לאופיו. רוני שבעיני רבים היה 'האיש הקטן הזה' מעולם לא ראה את עצמו ככה. לא בהשוואה לאחרים ובעיקר בעיני עצמו. הוא לא ויתר לעצמו על דבר. לא בעבודה במטע, לא בצבא ולא כמחנך וראש אגף בשומר הצעיר שם עמד זקוף וללא רגשי נחיתות מול תלמידיו וחניכיו – שאהבו את הרוח הזו, את רוחב אופקיו ואת אופיו הרך והנוח לכל אדם. כך גם היה מזכיר קיבוץ.

במשך חייו כתב וכתב: ב'השבוע בקיבוץ הארצי', ערך את עלון 'יחדיו' של נירים, שם כתב סיפורים שחלק גדול מהם היו פנטזיות ומשחקי מילים שבהם השתתף בעצמו כאילו לא היה רוני קטן הקומה, הנכה, אחרי שתי תאונות דרכים קשות. בסיפוריו היה תמיד מעין גיבור יודע כל, משעשע ועז רוח.

בשנת 1996 כתב את ספר היובל של נירים שכלל עבודת מחקר, ראיונות ואיסוף כתבים ומסמכים.

ספרו הראשון היה 'ילד קיץ', סיפור אהבתם של ילד קיץ חילוני וילדה דתייה. אחריו היו עוד שני ספרים שהאחרון שבהם היה אוסף סיפוריו לאורך השנים מעלון הקיבוץ.

למרות שעולמו היה רחב: מיטב הספרות וההגות העולמית – רגליו היו נטועות בנירים שמלבד אחותו אסתי ומשפחתה – היה כל עולמו.

בעשור האחרון הלך ודעך. מצבו הגופני שנפגע קשות בתאונה האחרונה לא איפשר לו חופש תנועה אבל הוא נילחם על כל שעה בחייו כדי לקרוא, לדעת, להבין וליצור קשר עם חבריו שבאו לבקרו בביתו.

אתמול הוא הלך לעולמו הרחק מנירים. אולי הרגיש פתאום כמו פרח שניתק ביד גסה מהעציץ שבו היו שורשיו, ואשר חרב לפני חודש בהתקפה ברברית והותיר אותו הרחק מאדמתו ומקהילת נירים.

יהי זכרו ברוך.

ארנון אבני

בשבילי רוני גיטר היה דוד רוני, והוא היה הדוד הכי טוב בעולם.

בחופש הגדול אחי ואני היינו הולכים לקייטנת דוד רוני בקיבוץ נירים. רוני הכין מערכת עם פירוט כל הפעילויות לכל יום - אולם כדורסל, בריכה, מגרש כדורגל, חפש את המטמון, טיול בשדות, סרט מספריית הוידאו של בלה...תוכנית עשירה. אחת מגולות הכותרת של הקייטנה הייתה הצ'יפס של רוני. הצ'יפס הכי טעים שאכלתי, שלושה כוכבי מישלן.

כשלמדתי באוניברסיטה רוני שימש עבורי מנחה סבלני ואוהב שעזר לי בהכנת העבודות. רוני שניחן ביכולת ללמוד לעומק כל נושא שהוא, עזר באותו אופן לעוד רבים אחרים. הוא מאוד אהב ללמוד, ועוד יותר אהב לעזור לאחרים. שלחתי לרוני כתבה שעסקה ברווחיות של הכנת ומכירת עבודות לסטודנטים וכתבתי לו שהוא יכול היה להיות מיליונר. הוא כתב לי בחזרה - ברק, מי היית רוצה שיהיה הדוד שלך? רשע מרושע שמנצל סטודנטים לרעה, או טוב לב שעוזר לסטודנטים ברגעי משבר?

רוני עבר דברים קשים מאוד בחייו - התעקש להתגייס לקרבי ולחם במספר מלחמות למרות חוסר רצון של המערכת הצבאית לגייס אותו לקרבי בגלל גובהו, עבר שתי תאונות דרכים קשות, ניתוחים שהסתבכו, מחלת הפרקינסון..ולמרות כל זאת שמר על אופטימיות ומצב רוח טוב ככל שניתן ומהבחינה הזאת היה איש חזק בצורה יוצאת דופן. היה דוגמא ומופת בכל הקשור ללא לוותר לעצמך ולהתמודד באומץ עם מה שמזמנת המציאות. בשנים האחרונות ביקרנו את רוני בקיבוץ עם הילדים, וגם הם מאוד אהבו את דוד רוני ותמיד נהנו מהביקורים בקיבוץ. כבר היה קשה לרוני לדבר, אבל מבט אחד בעיניים הכחולות והטובות שלו היה מספיק כדי להרגיש ממנו את האהבה וטוב הלב.

דוד רוני,
תודה על הכל ובעיקר תודה על מי שהיית, אוהבים אותך לנצח

דוד רוני,

איפה ישנם עוד דודים כמו הדוד ההוא?
תמיד הרגשתי שהסיפור העץ הנדיב נכתב עליך. נתת לברק ולי כל מה שיכולת לתת מילדות עד בגרות, מקייטנת
נירים המפורסמת שכללה צ׳יפס אלוהי בגזייה, בריכה, האכלת עגלים, כדורסל באולם הספורט, נסיעה בטרקטור
ועוד ועוד, ועד עזרה בשיעורי בית ועבודות מבית הספר היסודי ועד האוניברסיטה כולל, וכשאני אומר עזרה אני
מתכוון שאתה עשית הכל בזמן שישבנו לידך, במקרה הטוב.
אלו הדברים החומריים ויש עוד כל כך הרבה, אבל הדבר הכי חשוב שהענקת לנו היה האהבה הענקית שלך.
התייחסת אלינו כאל שני בניך, חיבקת, שיחקת, הקשבת, צחקת ואף פעם לא כעסת. חוץ מפעם אחת שהלכנו
מכות בקייטנת נירים וממש הגזמנו אז הגיע לנו. אבל חוץ מזה בכלל לא.
היית אחד האנשים האופטימיים שיצא לי להכיר, בכל התדרדרות במצב שלך לאורך השנים, ולא נחסכו ממך
סיבוכים וברוכים רפואיים, נשארת רוני. נשארת חייכן, עם חוש הומור, חכם וטוב לב, וידעת להנות מהרגעים
הקטנים של החיים כמו עוגת לימון או שניצל טוב. גם כשהיה קשה קצת לתקשר, הספיק מבט אחד שהצטלב עם
העיניים הכחולות שלך כדי לדעת שאתה שם, פשוט קצת התעייפת.
חיפשתי תמונות ישנות שלך כדי להכין סרטון לזכרך, תוך כדי הגיעה ההבנה העצובה שלא תזכה לראות אותו.
קצת דאגתי שיהיה קשה למצוא תמונות שלך בין כל האלבומים המשפחתיים שלנו אבל כמעט בכל אלבום
שהסתכלתי מצאתי אותך - היית הרבה יותר מדוד רגיל שרואים פעם ב,- ליווית אותנו בכל התחנות החשובות של
החיים - מברית המילה, לימי הולדת בגן, טקסי סיום בבית הספר, טקסים צבאיים, החתונה, טיולים בארץ ובחו״ל,
ימי ההולדת של הילדים שלנו, ארוחות חג וסתם מפגשים משפחתיים.
לא נשכח אותך אף פעם, לא נשכח את נירים אף פעם, מקווה שכבר פגשת את הלה והרמן ואתם מתעדכנים בכל
מה שקרה בינתיים.

תמסור ד״ש ונשיקות. אוהב אותך תמיד. אלזו.