דורון תמיד היה טיפוס מיוחד בקבוצת אתרוג. פחות התעסק עם ביצור מעמדו בין הבנים - באמצעות ניסיונות להצטיין בכדורגל, כמובן - ויותר עם כישורים ותחביבים ייחודיים. בהיותו האלוף הבלתי-מעורער בזריקת כדור טניס למרחק היתה לו גם את הנישה הספורטיבית בה הצטיין, ונראה שזה הספיק. נסיעתו לקוצ'במבה שבבוליביה עם הוריו, בימים שבהם חוצלארץ היתה מקום רחוק ומסתורי, הוסיפה ניחוחות של עולמות רחוקים. למרות קשיים בתחום הלימודים, דבר אחד תמיד היה ברור לכולם: דורון יודע להסתדר. סחר עם פועלי הבניין ביונים שצד במוסך עם רובה-האוויר שלו, החליף פירות עם נערי הקיבוצים השכנים, והיה אחד מכולנו, כמו שכולנו היינו בתקופה ההיא. היה כמו כולנו במוסד מעלה הבשור, הצטייד ברישיונות הנהיגה ההכרחיים לטרקטור ואח"כ לרכב, שירת בצבא - ותמיד היה גם קצת מיוחד, קצת ליד. עם חברים מיוחדים ממקומות אחרים, תחביבים ועיסוקים מקוריים ותמיד יוזם כל מיני דברים שרובנו לא עשינו - גידול חיות שונות, הקמת עסקים קטנים, מקום ראשון בכל תחרות ריקודים, והסמל המסחרי - הגורילה הבלתי מזוהה בכל פורים.
גם בהמשך, אחרי הצבא, היה לדורון מין מסלול ייחודי, אף פעם לא כמו כולם. מות ההורים השאיר אותו לבד ממשפחתו בנירים. הקשר עם טס והקמת המשפחה, מותו של שלו הקטן, כל אלה לא היו הדברים הרגילים - תמיד יוצא דופן וייחודי. וכמובן תמיד ידענו שדורון מאומץ. ההחלטה שלו למצוא את אחיו ולחדש איתם קשר הפתיעה וריגשה את כולנו. דורון תמיד היה חלק בלתי נפרד מהקבוצה - ותמיד קצת נפרד. נראה כאילו הלחץ החברתי שהיה הגורם המעצב הכי חזק של כל בן קיבוץ עבר קצת על-ידו, פטור מהדאגה הבלתי נגמרת "מה יגידו".
בשבת השחורה ניסה להגן על משפחתו כשהמחבלים נכנסו לביתם, והצליח רק חלקית. הוא ומור נהרגו, אך המחבלים לא הגיעו לטס שבממד. למרות שעבד כמאבטח בבתי הספר, לא היה לו סיכוי.
תמיד נזכור אותך כטיפוס מיוחד, מקורי ויצירתי, נחמד ומפרגן, שנראה שלרגע לא הרים ידיים בחיים מול האתגרים והקשיים, עד הסוף ממש.

דורון מאיר, תמיד עם פנים מאירות.
הגיע לנירים עם חיה וזאב מאייר שאימצו אותו אל חיקם וצרפו אותו למשפחה עם אחותו רחלי. וכך הוא אומץ אל חיקו של קיבוץ נירים.
דורון גדל בנירים כשמקום גידולו העיקרי היה משק החי, מחולדות דרך אוגרים, ארנבות וחמורים קופים ויונים. לכולם דאג דורון במשק חי הרבה מאד מאד לבלות , לעבוד וללמוד. וצמח לאדם שכולו דאגה לבעלי חיים.
דורון היה איש של ידים , ושל אופניים, הוא תיקן כל אופן, פתח סתימות, תיקון ברזים, ושאר תיקונים.
לפני מספר שנים הכיר דורון את ואת אחיו הביולוגיים ולאחר עשרות שנים התאחד עם יוסף, טליה, נורית, אביב, ויעקב.
דורון נישא לטס אהובתו ויחדיו הם גידלו צמד בנות לתפארת מור ושלי בנו הקטן שלו נפטר ממחלה בהיותו תינוק .
ביתו האהובה מור היתה ילדה של החיים, שקטה חרוצה, עבדה בנאמנות בבית התינוקות, ילדה אוהבת ונחבאת אל הכלים ילדה שאהבה חברים והחברים אהבו אותה .
בשבת 7.10.2023 בשעה שהיו עם חברים אורחים בבית, הגיעו המרצחים מן הצד השני של המכשול שכשל .
הם רצחו את דורון ואת מור ללא כל רחמים.
אנחנו נפרדים מהם כאן . מבטיחים לטס ושלי שנהיה איתם לעד ולתמיד.
דורון ומור אנחנו מחזירים אתכם עכשיו אל הנירים האפורים.