ד"ש חם מהקהילה הזמנית של נירים במשמר העמק
חנה רובינשטיין
אנחנו רוצים לשתף את החברים שבנירים וגם את אלו שמחוץ לנירים במקומות השונים במה שקורה כאן, בקהילה הזמנית של נירים במשמר העמק. אנחנו מלווים מרחוק בדאגה את מה שקורה בבית ומלאים הערכה לחברים אשר בבית, העומדים במצב הקשה ובמשימות הרבות של תפעול במצב חירום. עמידתכם האיתנה מאפשרת לנו לקיים כאן שגרת חירום בתנאים של ביטחון.
ראשוני אנשי נירים הגיעו לשער העמקים ביום ג' 30.12.08 בשעות הערב המאוחרות, בתחושה קשה, לאחר מסע מפרך באוטובוס. מסע שהחל בנירים, כאשר צלמי טלביזיה חיכו לנוסעים בתחנת האוטובוס על מנת לצלם את "הבריחה הגדולה". היה קשה לעלות לאוטובוס ולהשאיר את הבית מאחור. רגשות רבים עברו בלב וכל אחד התכנס בתוך עצמו בשקט עגום ורועם. הנהג הבלתי מנוסה עשה כל דבר אפשרי ובלתי אפשרי כדי להאריך את הדרך, שהתמשכה לה בין כה וכה ללא סוף.
בתל אביב הצטרפו חברים וילדים שבאו מכל מיני מקומות והיו כבר קצת עייפים מנדודים.
ברגע שדרכו הרגליים במשמר העמק התקבלו הבאים בארוחת ערב מאוחרת וחמה שחיכתה במיוחד, בחיוך רחב ובחיבוק גדול.
חיכו לנו ערמות של שמיכות, מגבות ומצעים, חדרים, תנורים, אוכל במקרר ורצון טוב לתת ללא סייג ומגבלה.
בהמשך קיבלנו חדר מחשבים לילדים, מרכזון לילדי הגן והכיתות לשעות שאחרי בי"ס, חשמלאי, אינסטלטור וטכנאי מחשבים שבאים באופן מיידי לתקן כל מה שנדרש ועוד אין ספור פרטים קטנים שעוזרים להפוך את החיים ב"גלות" לקלים יותר. את כל הנושאים הטכניים מלווה חיוך ורצון טוב שמרגש אותנו כל הזמן.
עברתי במסדרונות הבתים ואספתי מספר קולות, שענו לשאלה: "מה היית רוצה לספר לחברים שבנירים ובמקומות אחרים על מה שקורה כאן, בקהילת נירים הזמנית במשמר העמק?"
לטיסיה: אם כל האנשים בעולם היו מתנהגים כמו חברי משמר העמק, היה עולם מעולה. הם אפילו דאגו לגל לצ'לו שיוכל לנגן ולהתאמן.
מיכי שגיב: מהשהיה הקצרה שלי (באתי אתמול) בצד הבלבול האישי יש כאן הרבה ארגון קבוצתי וזה היה חסר לי עד הגעתי הנה. האירוח נפלא, הרבה מעבר למצופה!!
טס: גם כשאנחנו כאן, אנחנו דואגים למי שנמצא בנירים. כאן מארחים אותנו בצורה נהדרת. אני מרגישה שהילדות שלי מוגנות.
ליאת: אנחנו חושבים על מי שבנירים ובשאר המקומות. מתגעגעים, רוצים לחזור הביתה ומחכים שהטרוף והמצב ההזוי ייגמר.
מדהים לראות את הקיבוץ שלנו מתאחד ודואג אחד לשני, כמו שהיה כשהגענו לנירים. מילים חמות על אנשי משמר העמק, שהם מדהימים ונהדרים. הלוואי שנשכיל ללמוד מהם שיעור בנתינה ללא תנאי ושנגיע ליום שנוכל להיות בצד הנותן.
רוסיטה ) שבאה לבקר): אני כל כך שמחה לפגוש את הילדים והחברים. התגעגעתי אליכם! אני מרגישה שכולם רוצים לחזור הביתה, אבל יחד עם זה , מחייכים ומתפקדים היטב. אני שומעת הרבה מילים טובות על הקיבוץ שמארח אתכם.
אריק ושוש: הלוואי שנלמד כאן איך מארחים ברוחב לב ונדיבות.
מטי שאמי: כולנו מחכים שהמלחמה תיגמר ורוצים לחזור הביתה. מצד אחד – לא קל להיות כאן בצפיפות, חוסר פרטיות וללא סדר יום שגרתי ומוכר. מצד שני – אנחנו פליטים בתנאי לוקסוס פחוס. מתחילים להתארגן על שיגרה וסדר. יש קצת תחושה של "קיבוץ של פעם", כולם עוזרים כאשר ילד בוכה כשיש כביסה לקפל או כל צורך אחר.
השיתוף הוא משהו שבא מבפנים, באופן מובן מאליו לכולם, מעצם המצב המיוחד.
הילדים הצעירים משתלבים מאוד יפה בבית הספר ובמרכזונים ומתקבלים באופן מדהים ע"י הילדים והמבוגרים מהקיבוץ.
עליזה: ההענות וקבלת הפנים של משמר העמק מדהימה. יש התארגנות מאוד מוצלחת של אנשי נירים למרות שלא כל הזמן זה קל ופשוט. הייתי רוצה שנלמד ממשמר העמק שיעור בנדיבות.
נועה: צריך לשכפל את הקיבוץ הזה הרבה פעמים. זה ממש קיבוץ עם נשמה!
גבריאלה: קיבלו אותנו מאוד יפה, דואגים לנו מעל ומעבר ומאפשרים לנו לעבור את התקופה הקשה הזו הכי טוב שאפשר. בשבילי ובעיקר בשביל הילדים שלי – קל יותר כשנמצאים יחד.
מטי ילן: מקווה לחזור הביתה בהקדם, שהמלחמה תיגמר ושכולם יהיו בריאים וחזקים.
נאוה עציון: לא קל להיות פה, אבל נותנים לנו הרגשה הכי קרובה לבית שאפשר. דואגים לנו כל כך יפה. לילדים טוב להיות יחד.
אורלי: למעשה ניסינו ליצור כאן "קיבוץ ב' ", עם בעלי תפקידים בכל התחומים, כאשר אדריאנה מרכזת את הצוות. יש פגישות עדכון בכל יום, ומעבירים גם מידע מנירים וחזרה. מנסים ליצור מסגרת מתפקדת של קיבוץ קטן, עם כל המשתמע מכך. לא תמיד זה פשוט. לכל אחד יש את הקשיים שלו, למשל: האמהות הצעירות עם הילדים הקטנים והתינוקות – העומדות בנחישות וגבורה במשימה. יד כאן הרבה עזרה הדדית בכל מה שצריך. כל הזמן, גם בין אנשים שלא היה ביניהם קשרים קודמים. החברים הוותיקים שנמצאים בדירות נוחות ומותאמות באים לבניין המרכזי שלו, עוזרים בקיפול הכביסה ושותפים לפגישות העדכון ולמה שנעשה כאן. כולם עוזרים בניקיון הבית, בהשגחה על הילדים, בהסעות ובתפקידים שונים שנדרשים.
מתעניינים ודואגים לחברים שנשארו בנירים ומתעדכנים במה שקורה בבית ובאזור.
זהו, נספר עוד בהמשך מכאן או מהבית.
כולנו, כמו כל העם בישראל, עוקבים בדריכות ובדאגה אחרי מה שקורה בבית ובלחימה ברצועת עזה. מתפללים לשלום החיילים, בוכים על ההרוגים והפצועים ומקווים שהסיוט ייגמר במהרה ושכל חיילנו יחזרו בשלום הביתה, ושתשקוט הארץ 40 שנה... טוב, אולי לפחות 4 שנים... משהו.
שימרו על עצמכם, שימרו על הבית ושימרו על קשר.
אוהבים ומתגעגעים – נירים שבמשמר העמק.