תיאור המשנה של תפילת יום הכיפורים העתיקה מספר כיצד מי שהלך לשמוע את הכהן הגדול קורא את פרשת התורה היומית לא יכול היה לצפות גם בשריפת קורבנות הצהריים, "לא משום שאסור לעשות כן, אלא משום שהמרחק בין שני המקומות היה גדול ושני הטקסים נערכו בו זמנית". (מסכת יומא ז', ב').

לפני 80 שנה, בסוף יום הכיפורים בשנת 1946, בוצעו שני מעשי הרואיה ציוניים בו זמנית במרחק ניכר זה מזה. הראשון, כפי שתיעדנו בסרטנו הקצר והעוצמתי " הדים של שופר" , התרחש בכותל, לא רחוק מאתר תפילת יום הכיפורים העתיקה. שם, במעשה של הפרה ישירה של חוקי המנדט הבריטי, משה קרווני בן ה-13 ואפרים שטיינברג בן ה-15 תקעו בשופר כדי לסיים את תפילת נעילה. הם נעצרו מיד.

בינתיים, 80 קילומטרים דרום-מערבית משם, למעלה מ-1,000 צעירים, רובם צעירים, עסקו במעשה התרסה שונה נגד השלטונות הבריטיים. לאחר צום יום כיפור, הם העמיסו 200 משאיות באספקה ​​ויצאו לתוכנית נועזת להקים 11 קהילות חדשות בנגב בן לילה . הם עבדו לאורך כל הלילה ובנו במהירות מגדלי מים, גדרות ודרגשים. רות שטרן, מתנדבת מדרום אפריקה, זכרה את ההתרגשות מהיותה חלק מהמבצע הזה וסיוע בהקמת קיבוץ שובל, "הלילה תיעשה היסטוריה!" רק כמה חודשים לאחר מכן, הם החלו להניח את הצינור שיביא מים לאזור זה.

מבצע זה יצר עובדות בשטח בעלות השלכות ארוכות טווח על גבולות ישראל. הייתה דאגה ממשית שתוכנית חלוקה עתידית תוציא את הנגב לחלוטין מהמדינה היהודית. בהרהור על משימה זו, אהרון ידלין, שר החינוך לשעבר, שיתף את ההשפעה שהיו לקהילות החדשות המתפקדות הללו על ביקור הוועדה המיוחדת של האו"ם לפלסטין (UNSCOP) בשנת 1947. כפי שניסח זאת אמיל סנדסטרום, יו"ר אונסק"פ השוודי: "צינור זה ייתן את הנגב ליהודים".

כיום, 9 מתוך 11 יישובים עדיין עומדים בנגב המערבי. שניים - בארי ונירים - פונו לאחר האירועים הנוראיים של ה-7 באוקטובר. תושבי נירים חזרו לבתיהם; למרבה הצער, תושבי בארי עדיין אינם מסוגלים.

באופן מסורתי, אנו מנסים להתחיל את השנה החדשה בצורה בונה, על ידי בניית הסוכה שלנו מיד לאחר שאנו שוברים את צום יום הכיפורים. בשנת 1946, הנוער החלוצי של ישראל התחיל את השנה בבניית הקהילות שהבטיחו את הנגב עבור המדינה היהודית.

80 שנה מאוחר יותר, מי ייתן ונמשיך לבנות מחדש את הנגב ומעבר לו, ולזכור את מה שהצעירים והצעירות בכותל וברחבי הארץ אפשרו.

שנה טובה!