הספדים של בני משפחה ונציג נירים
[למטה יש גם קישורים לכתבות באתרי חדשות שונים]

הספד של האב משה:
תומר אהוב שלנו

זאת הפעם השנייה שאנו מנהלים טקס קבורה למענך. בפעם הראשונה חלקנו

לך כבוד אחרון ולא סופי, קברנו חלק מאדמת נירים הספוגה בדמך הקדוש

בעוד גופך היפה מוחזק חטוף בידי חמאס.

תומר שלנו - אח תאום לאמיר, ואח למאיה, גיל ואייל, קסם של ילד. יפה,

מוכשר, חכם, ידו בכל ויד כל בו. צ'רמר במלוא מובן המילה, שכולם אהבו והוא

אהב את כולם. חבר אמיתי לכולם.

אבל תומר שלנו היה גם גיבור אמיתי, ולאלה שלא מכירים את סיפור גבורתו

אני מרגיש צורך לספרו שוב.

תומר שירת כלוחם בחטיבה הדרומית של אוגדת עזה, כחלק מחוליית הפיקוד

של מפקד החטיבה הדרומית אל"מ אסף חממי.

בשבת השחורה, ב- 6:30 בבוקר, בעקבות התרעה על הגדר, ג'יפ החפ"ק

שכלל את המח"ט אסף חממי, הקשר תומר אחימס, והנהג קיריל ברודסקי

דהר ממחנה רעים לעבר קיבוץ נירים. הדרך לוותה בחילופי ירי עד הגיעם

לאזור ממנו הגיעה ההתרעה, בין קיבוץ נירים לגדר הגבול.

בהגיעם, נפתחת עליהם אש מתוך הקיבוץ, הם משיבים אש ומסתערים לעבר

פתח בגדר החיצונית של הקיבוץ. תוך כדי חילופי האש הם מבינים שמחבלים

חדרו לקיבוץ ושעון החול של תושבי הקיבוץ משחק לרעתם. חממי מקבל

החלטה להכנס לקיבוץ במטרה לנהל קרב בלימה.

הם נכנסים לקיבוץ, טסים לאזור בו שהו המחבלים, פורקים מהג'יפ

ומסתערים. שלושה כנגד עשרות מחבלים.

הם מנהלים קרב גבורה בנחיתות מספרית. חממי נפגע ברגעים הראשונים של

הלחימה ותומר וקיריל ממשיכים לנהל את הקרב תוך כדי ניסיונות לקרוא

לתגבורת בקשר ולטפל בחממי הפצוע.

הקשר נדם בשעה 07:05 בבוקר, ואיתו גם ליבם של שלושת גיבורי ישראל,

שבמותם ציוו חיים לרבים. גופותיהם נחטפו לרצועת עזה.

תומר וכל החפ"ק בנפילתם מגלמים את כל הערכים הנעלים של עם ישראל

ולוחמי צה"ל: חתירה למגע, גבורה, רעות, אחוות לוחמים ומסירות הנפש למען

אזרחי ישראל.

כשנודע לנו על חטיפת הגופות סבא צביקה לקח אותי הצידה ואמר לי: "משה,

אתה מבין שהסיכוי שתומר יחזור הוא קטן מאוד, אם בכלל?". סבא צביקה

בד"כ לא טועה, אבל נחמתי הקטנה שהפעם הוא טעה.

במהלך 292 ימים הוחזקה גופתו של תומר ברצועת עזה וגורמים רבים פעלו

ללא לאות לאיתורה.

תומר חולץ אתמול ע"י צה"ל וכוחות הביטחון מחאן יונס, ואין מספיק מילים

להודות להם על כך.

יחד איתו הוחזר גם קיריל חברו לנשק. לאחר שנמצאו אחד ליד השני

במנהרות חאן יונס ובמותם לא נפרדו. כולנו מייחלים ומתפללים לשובו במהרה

של אסף חממי, מפקדם האהוב והנערץ של תומר וקיריל.

תומר, אנו עומדים פה בשנית אך הפעם המעגל נסגר. חזרת לאדמתך,

לביתך, למשפחתך, לחבריך המדהימים והאהובים, למקום בו גדלת ואהבת.

אנחנו קוברים אותך ברגשות מעורבים, כי הפעם זה סופי ומוחלט.

נוח בשלום בן יקר, אנחנו כמשפחה מבטיחים כי ננציח אותך תמיד ובכל דרך

אפשרית, נישאר מאוחדים ואוהבים עבורך לנצח.

ואצלי, החור בלב בצורה שלך יישאר לנצח ולא יגליד.

אני רוצה להודות לכולם על התמיכה, החיזוק והאהבה שהרעפתם על תומר

ועלינו לאורך כל הדרך.

מסר לעם ישראל: היו מאוחדים כי כוחנו באחדותנו. חבקו את משפחות

החטופים גם אם לפעמים הדרך שבה הם פועלים אינה לרוחכם, האמינו לי

שלא הייתם רוצים להיות במקומם. משפחות החטופים אינן האויב, הן עם

ישראל במיטבו. חובתנו המוסרית להחזיר את כולם הביתה, את החיים

לשיקום ואת המתים לקבורה ראויה.

מסר למנהיגי ישראל: פעלו רק מתוך מחשבה מה טוב לעם ישראל ומדינת

ישראל. וכשזה יקרה - יהיה פה טוב.

תומר, מצדיע לך. תודה.

הספד השלמת  קבורה- מאיה:

תוי

פעם ראשונה שאני מרגישה שאין לי מילים.

אני יודעת שאחרי מאבק כל כך ממושך אני אמורה מעט לשמוח שהגעת הבייתה למנוחה אחרונה

אבל אני לא שמחה.

האמת שכואב לי כל כך. כאב כזה שמתחיל מהחזה עולה לגרון ומשתלט על כל הגוף. כואב לי כל כך כי הולכת ומתחזקת בי ההבנה שאני כאן קוברת את אחי הקטן.

בפעם הקודמת שהיינו כאן, בהלוויה הראשונה בה קברנו את האדמה של קיבוץ נירים הספוגה בדם שלך הייתי בסוף החודש החמישי להריון שלי. היום אני כמעט חמישה חודשים אמא ליהלי שלא זכה להכיר אותך אבל בכל שיר לילה טוב אנחנו נפרדים גם מדוד תומר, אנחנו מסתכלים יחד על המגנטים שלך והתמונות ויהלי תמיד מחייך ומסתכל עליך בעיניים גדולות ובשקט.

לפני שבוע אייל סיים להכין את הפרוייקט שלו בפסיכולוגיה התפתחותית יחד עם 2 חברות מהלימודים- ספר ילדים שהנושא שלו הוא אירועי ה7 לאוקטובר. אייל החליט שהדרך היחידה שלו להצליח לבצע את העבודה היא לכתוב ספר ילדים עבור יהלי הקטן. ספר שנקרא תומר דוד גיבור.

אני רוצה שתשמע כמה חלקים שאייל כתב-

" אמא תמיד מספרת ליהלי על גיבורי על, יש כאלה שבשמיים עפים, וכאלו שהופכים לבלתי נראים. יש כאלו עם גלימות ארוכות, כאלו שיכולים להחליף המון מסכות. עתה שגדלת יהלי, אספר לך על גיבןר מיוחד. גיבןר שלא דומה לאף אחד. הוא לא עף בשמיים, אך הוא אמיץ, מהיר וחזק. הוא לא הופך בלתי נראה, אך כשהיה צריך אותו הוא היה מופיע כמו ברק. אין לו מסכות או בגדים מרהיבים, אך יש לו מדי גיבורים ירוקים ונוצצים. קוראים לו דוד תומר, אמא מספרצ ומצביעה על קיר עם תמונה, וכשהיא מדברת עליו היא לפתע נראית מעט שונה.

איך את מכירה אותו? שואל יהלי בפליאה, אמא מחייכת ועונה בגאווה אני אחותו הגדולה.

אז אמא שואל יהלי, למה תומר לא פה איתנו עכשיו? אמא ענתה בקול חנוק כי תומר כבר לא חי תומר נהרג. בבוקר שמשי אחד פרצה מלחמה. תומר מיד יצא לקרב ועם עוד שני גיבורים לחמו בגבורה, מעטים מול אויבים רבים. גם כשהאויב התקרב תומר נלחם ולא פחד, עמד על המשמר נלחם בעוז להציל את הבית היקר. בגבורתו תומר הציל חיי רבים, נשים גברים וילדים אך הוא איבד את חייו ומהקרב לא שב."

אני מבטיחה לך תומר שאקריא ליהלי את הסיפור והוא ימשיך לגדול על מורשת הגבורה שהשארת.

נסענו עכשיו בדרך ללהבים, ביקשתי מאמיר לשים את הפלייליסט שלך ששמור בארכיון של 99 fm שמכיל בתוכו שירים כל כך מגוונים, ראפ, היפ הופ, ישראלי, רביד פלוטניק, טונה.

בדיוק כמוך, מגוון , היה בך הכל, חתיך, חכם, קצת ערס צעצוע , שטותניק אבל עם לב זהב וגאון בלימודים.

היית אמור להיות פה עכשיו, לחזןר מהבסיס , לזרוק את המדים והדברים באמצע הבית, לשים את המוזיקה שלך בפול ווליום ולצעוק אותה באוטו יחד עם אמיר, לעשות צחוקים, לצלם סרטונים לטיק טוק או סתם איזה סלפי עם ההגה ביד וקיסם בין השיניים.

היית אמור לקפוץ לאכול איזו שווארמה או מקסיקני, להיפגש עם החברים, להקפיץ כדור בים או על הדשא החדש שאבא כיסח. לבוא עם שי לי הבייתה, לצאת לאיזו מסיבה בפורום ולשאול את אמא - אמא אני רעב מה יש לאכול ?, לעשות מסאג' לכולנו, להקריא 20 שאלות ולכסח את הדשא של סבא וסבתא יחד עם אמיר.

אבל במקום זה החלטת להיות גיבור.

בלי לחשוב פעמיים הקרבת את החיים היפים והיקרים שלך.

אני לא יודעת איך אפשר להיפרד. והפעם באמת ולתמיד. היית אח כל כך טוב ואהוב ולא הגיע לך למות בגיל כל כך צעיר.

אנצל את המעמד הקשה הזה להודות לחיילי צהל הגיבורים שלנו וכוחות הבטחון שעשו הכל על מנת להשיב אותך הבייתה כמו שמגיע לך.

תודה לכל האנשים שליוו אותנו, התפללו והכניסו אותך עמוק ללב שלהם.

אני מבטיחה שאמשיך לעשות כל מה שביכולתי על מנת להמשיך במאבק להשבתו של חממי מפקדך האהוב וכל יתר החטופות והחטופים החיים לשיקום מהטראומה הנוראית והחללים לקבורה ומנוחת עולמים.

גיל -אחות- הספד בהשלמת קבורה

תוי שלי

אתה הגיבור

אתה היפה

אתה המושלם

אתה הגדול

אתה גם התינוק

אתה מגן ישראל שלי, שלנו.

אתה חסר

כל כך כל כך חסר

חסר ומילים לא יוכלו להביע כמה

כמה אני אוהבת אותך

כמה אני מתגעגעת אלייך

כמה כואב שאתה לא פה איתנו

בחודשים האחרונים כל יום מחדש אני מדפדפת וקופצת בין ניהול העמוד שלך לבין האינסטגרם שלי.

כל יום מתעסקת בהוספת עוקבים, בהפצה של הפנים שלך, של הסיפור שלך, סיפור החיים וסיפור הגבורה וגם סיפור החטיפה. הצבתי לי למטרה שכולם ישמעו עלייך. עם כל הקושי והספק בחרתי לסיים את הלימודים ולעשות את פרויקט הגמר שלי להנצחה בשבילך. זה לא היה אמור להיות ככה. השחרור שלך ושל אמיר וסיום הלימודים הארוכים שלי היו אמורים לקרות ביחד. שנחגוג את זה ביחד.

לפחות השתחררת ממקום אחר.

תוי בטח אתה יודע, אינסוף אנשים אוהבים אותך, מתגעגעים אלייך, מעריצים אותך, מודים לך.

ולקרוא כל מילה שלהם כל יום במאבק הזה, חיזקה אותי הרבה.

אתמול היה המשחק הפותח של נבחרת ישראל באולימפיאדה. לפני זה ראיתי את הסרט על המונדיאליטו.. נזכרתי בשנה שעברה, במשחקים, בהתרגשות בגאוות ישראל שלנו!!!!

הרצון להוכיח לכל העולם.

הבטחתי לעצמי שכל משחק כדורגל אני אלבש את החולצה מהטורניר שלך, שתראה איתי את המשחק, שתהיה איתי

וכך היה. גל אני ואתה רואים את המשחק.. אני עם החולצה הלבנה גל עם השחורה

כל הזדמנות של ישראל אני מתרגשת תופסת את הפרצוף שלך ואומרת יאללה ישראל

בשביל תומר!!!

וכך גם שמענו את הבשורות. כשאתה איתנו. לגמרי איתנו ברגע ההזוי הזה

ישראל בשביל תומר.

כמו שתומר בשביל ישראל.

אתה תמשיך להיות איתי בהכל תוי, לנצח. אני יודעת.. להיות, לשמור וללוות. כמו שהרגשתי השבוע כשכתבמ התפוצץ 4 בניינים ממני.

זהו. עכשיו תוי אוכל לבוא לפה, להרגיש שאתה באמת כאן, שהנשמה שלך איתנו שהקבר לא ריק מתוכן, הוא מלא בגוף הטהור שלך , בנשמה הכי גדולה בעולם. הלוואי שזה לא היה.

אני מתגעגעת להכל תוי ואוהבת אותך אינסוף. אני מקווה שאצליח להיות טובה כמוך וללכת בדרכך.

רוצה להודות לכל מי שהתפלל לחזרתו של תומר. לכל מי שעקב, נלחם וליווה.

לכל חיילי צה״ל שלנו הגיבורים והאמיצים ולכל מי שידו הייתה בדבר. מאמינה תוי שגם אתה הגנת עליהם והייתה להם השגחה עליונה ותודה לאל שכולם בסדר.

אמן ונשמע בקרוב על חזרתם של כולם כולם הביתה. הלב עם כל המשפחות, זה לא יסתיים עד שכולם יחזרו.

החיים לשיקום

החללים לקבורה ראויה.

תודה חיים שלי וסליחה. עכשיו אתה יכול לנוח.

אוהבת לנצח

אייל אח-

אני אתחיל מלהודות לכל מי שהיה חשוב לו להגיע

אני רוצה להודות מכאן לחיילי צה״ל ואנשי כוחות הבטחון, אלו שלקחו חלק בהבאת גופתך ארצה, וגם לאלו שלא, על כל מה שאתם עושים.

תומר אח קטן ואהוב שלי

אני עדיין מתקשה להאמין שהרגע הזה הגיע. הרגע לו חיכינו במשך 292 ימים קורה עכשיו, הרגע בו אנחנו צריכים לקבור אותך, כאן בקבר הזה שחיכה לך כבר יותר מדי זמן.

מצד אחד ישנה תחושת הקלה, הגעת סוף סוף למנוחת עולמים.

מצד שני, המציאות הנוראה מכה בנו פעם נוספת, רק שהפעם בצורה המוחשית ביותר.

הכאב והעצב הם בעוצמות שלא הכרתי מאז הפעם הקודמת בה כולנו עמדנו כאן

כל כך הרבה דברים קרו בתשעה וחצי החודשים האחרונים, אבל פתאום זה מרגיש שרק אתמול עמדנו כאן להספיד אותך, אז בלוויה ההיא, לפני קצת פחות משמונה חודשים

גם אז, כמו היום הגיעו המוני אנשים לחלוק לך כבוד.

במהלך חייך הקצרים מידי הצלחת לגעת ולהשאיר חותם בכל כך הרבה אנשים, ומאז מותך נגעת בעוד הרבה יותר אנשים בארץ ובעולם ששמעו את סיפור הגבורה שלך, שהרבה ממנו כנראה עדיין לא ידוע.

רק שמאחורי סיפור הגבורה הזה עומד גבר צעיר בן עשרים,

הכי יפה שיכול להיות. הכי מצחיק ושמח שיצא לי לראות, כריזמטי, עם עיניים טובות שרק רצה לחיות את החיים בדרך הכל כך ייחודית שלו.

בלי לדפוק חשבון יותר מדי, להינות ממוזיקה טובה וממשחקי כדורגל, מבירה וסיגריה, ממסיבות וטיולים עם החברים המדהימים.

הלוואי ולא היית כזה גיבור.

הכל שונה בלעדייך תומר

כל דבר מצחיק, קצת פחות מצחיק

כל אירוע משמח, קצת פחות משמח

כל שיר תופס משמעות שונה, כל ״מה שלומך״ נענה בשקר כלשהו

אתה חסר בכל דבר.

בכל פעם שאני יושב בחצר בבית, לא רחוק מכאן, אני מדמיין אותך פותח את השער עם משקפי שמש על העיניים וחצי חיוך, חולצה מונחת על הכתף כשאתה חוזר מעוד איזו מסיבת בריכה או כדורגל של שישי בצהריים. מדמיין בראש במשך כמה שניות את השיחה הפוטנציאלית שלנו, את הבעות הפנים, את הצחוק, את הכאפה הקטנה בעורף של אבא או של אמיר, את הריבים המצחיקים.

ומיד הראש חוזר למציאות הבלתי רצויה.

אני לא באמת מצליח לעכל תומר

אני לא מצליח לעכל שאני לא אראה אותך יותר, שלא אשמע את הקול שלך, שלא אחבק אותך, שלא אריח את הריח שלך, שלא נעשה אחד לשני מסאז, שלא נדבר יותר שעות על מוזיקה, על כדורגל או nba.

שלא אזכה לראות אותך מתבגר ומזדקן.

נשארתי עם לב שבור, משהו ממני מת באותו היום יחד איתך.

אבל אני מבטיח לך תומר שאני עושה הכל בשביל להמשיך לחיות, לחיות כמו שאתה כל כך אהבת וידעת לעשות יותר טוב מכולם

אני מבטיח שאני אהיה תמיד בשביל אמיר

ובשביל המשפחה

הפנים היפות שלך מלוות אותי בכל רגע ביום, וימשיכו ללוות אותי עד יום מותי.

תומר, אחי האהוב. אני אזכור אותך תמיד, שמח, מחייך ועם קיסם בין השיניים.

אני אוהב אותך, גאה בך, ובעיקר בעיקר מתגעגע. נוח על משכבך בשלום

אמיר אח תאום-

השלמת קבורה -

אתחיל בתודה. תודה לכוחות הביטחון, לצה״ל, חטיבת הקומנדו, יחידת יהל״ם וכל מי שלקח חלק במבצע הענק הזה. אתם לא מבינים בכלל כמה הדבר הזה משמעותי וערכי בשבילנו.

לוויה 2.0, איזה סיטואציה הזויה. לא דמיינתי שאי פעם אני אעמוד בהלוויה שלך ואספיד אותך אפילו לא פעם אחת, אז פעמיים? מה אומרים? וזה פעמיים רק הלוויה, היה גם עלייה לקבר בסיום השבעה, אזכרה 30, יום הזיכרון. נראלי כבר אמרתי את הכל, לא?

כבר הסברתי מה זה להיות אח תאום, כמה קשה לי בלעדיך, כמה אתה חסר לי בכל דבר קטן בחיים שלי, כמה זה מוזר להיות פתאום בן אדם יחיד בעולם, כמה כואב זה לאבד חצי, אבל החצי הזה הוא הכל, כמה חרא היו כל ה9 ומשהו חודשים האחרונים, כמה זה שואב ממני לשים מסיכה כל היום, להראות שאני בסדר, כשבפנים הגעגוע אוכל אותי, כמה מוזר זה להגיע לקבר שהוא ריק, לדבר עם עצמך.

אה הנה, על זה עוד לא דיברתי. עכשיו סוף סוף, אתה באמת כאן. המעגל נסגר. סוף סוף תקבל את הקבורה שכל כך מגיעה לך יגיבור. הקבורה האגדית הזאת כמו בסדרות ובסרטים שתמיד אהבנו, שכולם באים לחלוק כבוד אחרון לבן אדם שהוא קצת יותר גדול מהחיים האלה. כמו הקבורה של איירון מן, המוות של רגנאר לוטברוק, קפטן אמריקה, בורומיר משר הטבעות, תורין מההוביט, הנסיעה האחרונה של פול ווקר במהיר ועצבני, אלבוס דמבלדור. ועכשיו אתה, תומר אחימס. אתה לא פחות גיבור מכל השמות שציינתי. אפילו יותר. רובם המוחלט זה סתם סיפורים ואגדות שנהננו מהם כשהיינו קטנים. אתה סיפור אמיתי. גבורה אמיתית. אם החיים שלך היו סרט, כנראה שהיית מסיים בוולהאלה, מי שראה ויקינגים בטח מבין. הויקינגים זה סדרה שמאוד התחברנו אליה, ובאמונה שלהם מי שנפל תוך כדי קרב, שלא ויתר ונלחם עד טיפת הדל האחרונה, זוכה לתהילת עולמים ועולה לעולם הבא להיות עם האלים שלהם בשולחן גדול של גיבורים. אז אין לי ספק שאתה בוולאהלה של העם היהודי שם למעלה.

סליחה על החנוניות, פשוט בתקופה האחרונה רוב מה שאני עושה זה לראות סרטים וסדרות שאהבנו.

אם להגיד את האמת, כשקיבלנו את ההודעה, התחושה הראשונה שהרגשתי הייתה הקלה. לפני עצב, לפני תסכול, הקלה. ירדה לי אבן מהלב, לדעת שהסיפור הזה הסתיים, הסאגה הארוכה והמתישה הזאת נגמרה. ועם זאת, למחרת בבוקר קמתי עם מועקה וחרדה גדולה. הלב דפק מהר, בראש רצו אלף מחשבות על ההלוויה המחודשת. כי עד עכשיו, הכל היה בראש. לא היה שום אימות פיזי, לא היה גופה, איברים, כלום. אז נראלי שהכאפה הייתה יותר עדינה, בערך. כנראה עד עכשיו כשאני מקריא את המילים האלה כבר ראיתי את הגופה שלך, ונשבר לי הלב סופית. זהו זה. נגמר הסיפור. ועדיין, למרות הכל, הקלה.

אז מה עוד נשאר להגיד? אחזור על עצמי מפעמים קודמות, מקווה שתסלחו לי.

אח שלי, תאום שלי, הפעם אני מדבר אליך באמת. אני אוהב אותך, אני גאה בך, אתה גיבור ישראל וסוף סוף קיבלת את הקבורה שמגיעה לך. מתגעגע אליך בכל רגע ביום, אבל בלילה הכי הרבה. תנוח על משכבך בשלום. מקווה שהגעת למנוחת עולמים בגן העדן. (או בוולאהלה).

ודבר אחרון, ללוחמי צה״ל. אני לא יכול לתאר לעצמי כמה אתם שחוקים ושבורים מהמלחמה המסריחה הזאת, אבל בבקשה מכם, אל תפסיקו אל תוותרו. יש אנשים כמוני שכל פעילות שלכם משנה חיים שלמים שלנו. אוהב אתכם.

אחימס מגן נירים

**ההספד של נציג נירים - אבי דבוש - אמש מעל קברו של תומר יעקב אחימס, שנטמן בלהבים

השכם בבוקר, בשבת, לפני השעה 7 בבוקר החלה הלחימה. היא החלה בהפצצות כבדות ואז בנסיונות חדירה לנירים. בסיומו של יום הלחימה ההירואי כתב מפקד הגיזרה: "בקרב נירים הוכרעה המלחמה. אם 39 מגינים עמדו מול כאלף מצרים שיסתייעו במטוסי קרב, תותחים ושריון ויכלו להם - יעמוד כל היישוב העברי במלחמה".

השנה היתה 1948 והשבת היתה ה15 במאי, פתיחת מלחמת העצמאות. והמפקד היה המג"ד חיים ברלב, לימים הרמטכ"ל. בנירים נהרגו 8 מגינים ועל קיר צריף חדר האוכל ההרוס המשיכה לעמוד הסיסמה: "לא הטנק ינצח כי אם האדם".

75 שנים אחרי זכינו למגן מודרני. תומר אחימס, בחור יפה תואר, מוכשר ואמיץ שהתייצב להגנת נירים בשנייה בה נקרא לקרב. בשבת השבעה באוקטובר תומר נכנס לקיבוץ עם מפקדו, אל"מ אסף חממי וחברו קיריל ברודסקי בהחלטה נחושה לבלום את הפולשים לנירים, להגן על חיי הקהילה. גם במחיר חייהם.

תומר וחבריו הם הסיבה שספגנו אבידות כבדות, אבל הצלחנו לעמוד. יצאנו בשן ועין, אבל האדם ניצח. תומר ניצח. האדם שהתייצב להגן על הריקמה האנושית הישראלית המיוחדת הזו. על נשים וגברים, טף וקשישים שקבעו את חייהם בשכנות לחאן יונס מתוך תקווה ותפילה לימים של שלום ושכנות טובה. קו ישיר מחבר בין מגיני נירים במאי 1948 לתומר אחימס באוקטובר 2023.

מהיום המר בו נפל תומר ואנחנו איבדנו את ביתנו לתקופה ארוכה ורבים כל כך מחברינו ומשפחותינו באיזור כולו, נרקמה בינינו ברית. בקברו של תומר נמצאים גם רגבי אדמת נירים. כך סיפרה לנו המשפחה. מה יותר ברית דמים וברית חיים מזה? פגשנו משפחה יפה, גאה, פצועה וכואבת אך חזקה ונחושה להמשיך ו"לאהוב את החיים בלב נשבר", כפי שכותבת זלדה.

פגשנו אנשים שורשיים הגאים בתומר ובניצחון שלו, ההצלה של קהילה שלמה, האומץ לעמוד לצד אנשים הזקוקים להגנה כדי שיוכלו להמשיך את החיים בחבל הארץ היפה והמיוחד שלנו. אנחנו גאים בתומר יחד איתם.

לפני מספר חודשים קיימנו טקס מיוחד בקהילת נירים הגולה בבאר שבע. משפחת אחימס הוזמנה, יחד עם משפחות חממי וברודסקי, לקבל בשם תומר את אות מגן נירים, אות אשר עוצב על ידי אמן, בן נירים, גיל בורשטיין. את האות הזה אנחנו מבקשים להניח היום על קברו של תומר, שאנחנו מביאים למנוחת עולם. נוח בשלום על משכבך, מגן נירים. שלום נירים קשור בחוט לשלומך ולשלום משפחתך. אנחנו מבטיחים לעשות כל מה שאפשר כדי להמשיך את
חיי הקהילה, שנתת את חייך כדי לשמור ולהציל

השלמת קבורה - מעריבhttps://www.maariv.co.il/news/military/Article-1120053

הלוויה ראשונה

כתבה בכאן-
כתבה בוואלה דרום -סמ"ר תומר אחימס הובא לקבורה בלהבים