גבי וולפסון נולד ב-17/7/1925 בברלין, גרמניה, להוריו ג'ון וטרודה. טרודה נפטרה בברלין, והאב נישא להילדה, שגדלה את שני הבנים והייתה להם לאם. בהשתנות העתים בגרמניה והתגברות האנטישמיות המשפחה אינה ממתינה לכיבוש השלטון בידי היטלר. משפחת וולפסון: ג'ון והילדה ושני הבנים – גבי ורפאל (רפא) – במסע ארוך ברכב דרך אירופה עולים לארץ ישראל באוגוסט 1934 ומתיישבים בשכונת רחביה בירושלים. בהגיעם ארצה נולדה בת, מירי, אך שמחת הלידה נמהלה בעצב, לאחר שבאותה שנה נפטר האב ג'ון והילדה נותרה לבדה עם שלושת הילדים. מאוחר יותר היא נישאה לפאול פרוינד ועד מהרה הפך להיות אב מיטיב לילדים וברבות השנים סב מסור ואהוב לנכדים. בני המשפחה קשרו עצמם לעשייה הארץ ישראלית של המאבק להקמת המדינה. רפאל (רפא) נהרג בתש"ח בקרבות מלחמת השחרור, והוא קבור בבארי.

גבי, עודו נער, לומד בביה"ס בירושלים. הימים בארץ ימי סער ופרץ וגבי, עלם בן שבע עשרה, עוזב את בית הספר ומצטרף ב-1942 לתנועת השומר הצעיר, לגרעין "ניר". בנובמבר 1943 גבי מתגייס לפלמ"ח, והוא משתחרר ב-1945. מאז הצטרפותו לגרעין "ניר" נקשר גורלו של גבי לחבורת הצעירים הזו, שמסלולה החל בקני השוה"צ והמשיך בהקמת קיבוץ חדש בנגב – קיבוץ נירים. גבי שהתקבל לחברות בקיבוץ נירים בימיו הראשונים ב-29/6/1946, שייך לעשייה הבראשיתית הזו מיום שהתחילה. גבי כותב על כך בעלון הקיבוץ "יחדיו": תחילת התהוותו של גרעין א' הייתה בגיוסנו בתור פלוגה מקובצת, כשהקבוצה העיקרית קובצה מכל מיני קנים. אני הייתי אמור להצטרף אליהם בכפר מנחם, אך הצטרפתי רק בשער העמקים. הכוונה הייתה להתלכד לפלוגה מקובצת ולהתגייס לפלמ"ח. באופן טבעי הפכנו לקבוצה די מלוכדת וצירפו אלינו את בוגרי גדוד "ניר" התל אביבים. הדילמה שלנו הייתה, אם נהווה קיבוץ מתחיל או השלמה, כמובן שהחלטנו להיות קיבוץ מתחיל.

תולדות חייו של גבי, מיום שעמד על דעתו והצטרף לגרעין "ניר", הם תולדות קיבוץ נירים. לא הייתה עשייה בנירים, שגבי לא היה בה. זה היה כוחו של גבי – להיות איש נירים ולא משהו אחר. תחנות נירים בכפר מנחם, בשער העמקים, בתל עמל, בגבולות ובדנגור ובנירים הם תחנות תולדות נירים והם תולדות גבי וולפסון. גבי איש עבודה, הנבנה מעמל כפיים ומתבונת כפיים, מעבודה למען הציבור ולמען הקיבוץ ולשירות החברים: במוסך – בתיקון תקרים ובסיכה ובשמנים – בקואופרטיב "הנגב", ב"נירים אלקטרוניקה", בחצרנות, בתברואה, בריכוז הטרקטורים. העבודה לוותה בהשתלמויות שונות במדרשת רופין. מעבר לעבודה מילא גבי תפקידים שונים: פעמיים היה חבר בועדת חברים, פעמיים ריכז את ועדת רכב, וכמו כן היה שליח מפ"ם בירושלים. גבי וולפסון נישא לטצי ב-1964, והוא מגדל ביחד עמה באהבה ובמסירות את הילדים אפרת ויובל. באוגוסט 1966 נולד בנו בכורו ערן.

גבי היה מהשקטים ומהעושים, שאכפת לו מכל דבר שקורה בקיבוץ ובתנועה, והוא תמיד ישנו כדי להביע את האכפתיות שלו, כגון תגובתו ב"יחדיו": תמיד חשבתי שהמועדון יכול לתרום רבות לקידום חיי התרבות בקיבוץ. הצעתי לא פעם שיקימו ועדה שתפעיל את המועדון ותכניס בו תוכן תרבותי. זה לא קוים. בינתיים גם אם-בית אין, ועכשיו עוד הוספנו את הטלוויזיה, והמועדון בתור מועדון משותק כמעט כליל". הלב של גבי בתרבות הביחד, בעשייה המשותפת ובדו-שיח הבין-אישי. שליטתו בגרמנית ובאנגלית ובערבית מדוברת וכמובן בעברית מסייעת לו לקשור קשרים עם קשת אנושית רחבה של אנשים. לב רגיש ועין בוחנת מביאים אותו לאמנות הצילום ולהשתתפות עקבית בסדנאות הצילום בקיבוץ הארצי. נשמת אמן לגבי – אהבה למוסיקה, לניגון במפוחית, להאזנה למוסיקה קלאסית, להשתתפות מתמדת בשירת המקהלה. דמותו שזורה ביומיום הנירימי וסיפוריו ומעשיו הם חלק בלתי נפרד מן הפולקלור הקיבוצי המקומי, כגון סיפור הצילומים ללא פילם, סיפור הרכב שנשכח בקסטינה, סיפורי ההערות בשיחות קיבוץ. סיפורים של בת צחוק וחביבות, שיש עימם מידה רבה של חום וחיבה, ואין כמותם לתיבול החיים בחיוכים מצידי הדרכים לגיוון הנירים האפורים. גבי בנירים הוא הירושלמי בין התל אביבים, הוא הבהיר בין הכהים, הוא טוב הלב בין רעי הלב, הוא הנער הנצחי ששערו זהוב ועיניו תכלת השמים.

גבי וולפסון נפטר ב-19/3/1998, ונטמן באדמת קיבוץ נירים. בן 73 היה במותו.