אבא שלנו. "יבלונקה הגבוה" יגידו הוותיקים.

היית לנו דמות מעצבת חיים. סמן ימני, איש של תובנות והערות מעשיות וכלכליות, פעילות קהילתית וחיי משפחה ענפים כבעל, אבא וסבא למופת.

נזכור אותך תמיד על כל 76 שנות חייך: הילד שברח לרוסיה עם פרוץ המלחמה. הבית הפולני בוורוצלב של אחרי המלחמה, מעבר לפינה של קן השומר הצעיר. הירידה מהאנייה "תקומה" למחנה בחיפה, המעברה בירושלים של שנות החמישים, המעבר לבית בפתח תקווה, עץ הגויאבות והחינוך בביה"ס ברנר. ההצטרפות לגרעין אתו הגעת לנירים, מקום בו בנית את הבית שכל כך אהבת באדמת הנגב.

אבא, כשהגעת לקיבוץ, ישרוליק מיד זיהה שאתה לא פלח גדול ויתרונך איננו בטרקטור או ברפת, אז הוא הציע לך להיות פקיד. רק אלוהים ואתה יודעים באמת כמה תפקידי אורך ורוחב מילאת במקום הזה. נרתמת, והיית חלק בלתי נפרד מההובלה העסקית והחברתית של הקיבוץ. לא מזמן אמרת לנו בהומור האופייני שלך כי מילאת כל תפקיד קיים בקיבוץ, מלבד ריכוז ועדת תרבות ואחראי כלבים.

גדלנו כילדים בצילה של העשייה. משקי הנגב, ועדת משק, ברית פיקוח, מזכירות, ועדות ביקורת, מאזנים, הסדר הקיבוצים, ועדה כלכלית, סידור רכב, תנובה, תכנית השקעות, צוות שינוי ועוד ועוד. זה אין-סופי.

לא היית ממש איש חינוך אבל היית מרכז ועדת חינוך 4 פעמים ואפילו חבר בהנהלת 'ניצני אשכול' בימיה הראשונים! למה אתה? כי תמיד פעלת בדרך הישר, ירית את האמת לפנים, כמות שהיא, בלי ליפות אותה ובלי גינוני טקס. פעלת תמיד מתוך יושר, שוויון, ודבקות בצדק שהביאה אותך תמיד לאותם מקומות שדורשים מישהו אמין וישר. נציג ציבור בכל רמ"ח איבריך. אפילו בתור כדורסלן – פרשת ממשחק ועברת לשיפוט ואח"כ לניהול לוח התוצאות. ישבת בכל קלפי אפשרי, אם בקיבוץ או בבחירות לכנסת, ולמרות המחלה הקשה היית עדיין פעיל וחבר מזכירות עד הימים האחרונים.

היית איש של המערכת, סוציאליסט, הלכת תמיד לפי התקנון וכל מה שעניין אותך זה שהדברים יעבדו נכון, שהתהליך יעשה כמו שצריך, ותמיד לקחת על עצמך את המשימה הקשה ביותר בקיבוץ – סידור הישיבה לשולחנות בחגים. נזכור אותך תמיד כמי שהיה הגזבר הנצחי של המקום המיוחד הזה, עם החבית המיתולוגית לשריפת ניירות וצרור המפתחות הגדול בכיס ימין, שתמיד האמנו שאלו היו המפתחות של הקיבוץ.

לא היית פוליטיקאי ולא סבלת פוליטיקאים, הייתה בך ציניות חדה, היית זורק בדיחות לאוויר או משתמש בקלישאות מיושנות, אבל תמיד את האמת ואת העובדות כמו שהן. היה לך זיכרון מדהים ושליטה במספרים, גם אם הם שייכים למאה הקודמת. השרשת בנו ובקולגות שלך את יושר הדרך, ולימדת אותנו להתמיד, לדבוק במוסריות ולדייק במספרים.

לפני חודש, התקשרו אליך מהשרות המטאורולוגי, להגיד לך שהם באים לנירים. אמרת להם בלי למצמץ או להתנצל: "חברים, 49 שנים אני מודד גשם בנירים, אני לא בקו הבריאות, סיימתי, תודה רבה, חפשו לכם מישהו אחר שיחליף אותי". השבוע, אבא, הם הגיעו לנירים ואז התברר לנו שהזמנת אותם כי מדיד הגשם עומד עקום וזו לא מדידה תקינה.

בחגיגות סיום הגזברות שעשו עבורך בנירים, כתבנו לך שתמיד כעסנו עליך שאין לך נעלים עם כיפת ברזל, שאין לך קומביין גדול, רתכת או וספה עם ארגז כלים, אבל התבגרנו ולמדנו להיות גאים בכספת שאתה שומר עליה נאמנה במשך כל כך הרבה שנים.

היית גאה במקום הזה ואהבת אותו עד עמקי נשמתך, כשהיבולים היו טובים והמט"ח היה לטובתנו - זה ממש נגע לליבך. דאגת להתקשר לכל אחד מאתנו ולדווח בשמחה על כל טפטוף קל. אמנם לא היית שלחינאי שפותח השקיה, אבל ידעת לחשב מהר יותר מכל אדם אחר בקיבוץ מה המשמעות של 10 מ"מ גשם במדיד - על המאזן של הקיבוץ בסוף השנה.

אבא שלנו. בעל אוהב לאימא ואיש משפחה. שתמיד ייזכר בליבנו עם המצח הגבוה, הבלורית, הדג המלוח, וחולצת הכפתורים עם העט הנובע בכיס.

בלי סמול טוק, בלי גינונים וקוסמטיקה, בלי להתלונן. כך גם נפרדנו ממך, אימא, הילדים והנכדים, במיטה שלך, בבית שלך. אותה מיטה שקניתם לפני 35 שנה ובה בחרת לסיים את חייך. בחיק המשפחה.

אתה משאיר אחריך משפחה גדולה, שאוהבת אותך וגאה בך על מה שעשית בחייך. משפחה שמודה לך היום שוב, על כל השנים הנהדרות, על המוסר, היושר, הערכים, על התוויית דרך, על אהבת הארץ וההיסטוריה, ועל אהבת המשפחה. היית לנו לאבא מסור, וסבא מדהים לתשעה נכדים וכולנו נזכור אותך כמו שהיית.

נשמור בשבילך היטב על אימא, ונודה לך תמיד על כל מה שנתת לנו.