נהג אולטימטיבי
אחת התקופות המיוחדות והמעניינות בחיי היתה כאשר עבדתי

בקואופרטיב "הנגב". עבדתי ב"הנגב" מעל כ- 40 שנה, במהלך

התקופה הייתי פעמיים סדרן עבודה של "הנגב". כנהג הובלתי חלב

במכלית מיישובי האזור שלנו: גבולות, צאלים, ניר-יצחק, חולית

ועוד. אחת לשלוש ארבע שנים חזרתי הביתה לעבודה בבית ומילאתי

תפקידים ציבוריים. היה אז הסכם שכל חבר שעובד בחוץ צריך לחזור

לעבוד בבית למשך שנה ויותר. למעשה התחלתי ב"הנגב" בתור נהג

מכלית. במלחמת יום כיפור גייסו את סדרן העבודה, ואני הוכרחתי

לרדת מההגה ולעשות סידור עבודה במקומו. אחרי ארבע שנים

חזרתי הביתה, לנירים ועבדתי ברפת. הנהגות היתה העבודה שאהבתי

ביותר. עם זאת עבדתי ברפת תקופות ארוכות. ככלל לא היה מבחר

גדול של מקומות עבודה בנירים. כך קרה שהיינו 5-4 חברים מנירים

שעבדנו כנהגים ב"הנגב". בשנת 1962 בזמן עבודתי ב"הנגב", הגעתי

לנמל חיפה עם משאית הסקניה של הקיבוץ. כאשר פתחו הסבלים את

הדלת מאחור, התמוטט המטען ונפצעתי אנושות. שברתי את רגל ימין

ושלוש חוליות בעמוד השדרה. כאבי הגב שלי כיום מזכירים לי את

התאונה. עם זאת לאחר ניתוח, אישפוז וטיפול, חזרתי לתיפקוד עם

גבס. תיפקדתי עם קטנוע קטן וגבס גדול, כסדרן עבודה. יומיים לאחר

הורדת הגבס רצתי כדי להתגבר על הצליעה. לאחר זמן חזרתי להגה.

בגיל שבעים לאחר 48 שנות עבודה פרשתי מעבודתי ב"הנגב". למעשה

התגלגלתי ל"הנגב" במקרה. שם הגיעו למחסור בפעילים סדרנים ופנו

אלי שאמלא תפקיד זה. נכנסתי לנסיון שארך אז כ- 6 שנים לסירוגין.

הייתי קשור ל"הנגב" כ 30- שנה. דגלתי במעורבות וקשר עם המתרחש

בקיבוץ. לכן אחת לשלוש שנים חזרתי לשנת עבודה בבית. )היו גם

תקופות ארוכות יותר( מסיבות בריאותיות לא יכולתי לעבוד בשדה, כך

שמקומי ב"הנגב", התאים ביותר. הפרדוקס בכל הענין הוא שבכל פעם