יוסף אחיטוב- זיכרונות- נהג בהנגב

דף הבית > בית המגן >  יוסף אחיטוב- זיכרונות- נהג בהנגב
 
 

נהג אולטימטיבי
אחת התקופות המיוחדות והמעניינות בחיי היתה כאשר עבדתי

בקואופרטיב "הנגב". עבדתי ב"הנגב" מעל כ- 40 שנה, במהלך

התקופה הייתי פעמיים סדרן עבודה של "הנגב". כנהג הובלתי חלב

במכלית מיישובי האזור שלנו: גבולות, צאלים, ניר-יצחק, חולית

ועוד. אחת לשלוש ארבע שנים חזרתי הביתה לעבודה בבית ומילאתי

תפקידים ציבוריים. היה אז הסכם שכל חבר שעובד בחוץ צריך לחזור

לעבוד בבית למשך שנה ויותר. למעשה התחלתי ב"הנגב" בתור נהג

מכלית. במלחמת יום כיפור גייסו את סדרן העבודה, ואני הוכרחתי

לרדת מההגה ולעשות סידור עבודה במקומו. אחרי ארבע שנים

חזרתי הביתה, לנירים ועבדתי ברפת. הנהגות היתה העבודה שאהבתי

ביותר. עם זאת עבדתי ברפת תקופות ארוכות. ככלל לא היה מבחר

גדול של מקומות עבודה בנירים. כך קרה שהיינו 5-4 חברים מנירים

שעבדנו כנהגים ב"הנגב". בשנת 1962 בזמן עבודתי ב"הנגב", הגעתי

לנמל חיפה עם משאית הסקניה של הקיבוץ. כאשר פתחו הסבלים את

הדלת מאחור, התמוטט המטען ונפצעתי אנושות. שברתי את רגל ימין

ושלוש חוליות בעמוד השדרה. כאבי הגב שלי כיום מזכירים לי את

התאונה. עם זאת לאחר ניתוח, אישפוז וטיפול, חזרתי לתיפקוד עם

גבס. תיפקדתי עם קטנוע קטן וגבס גדול, כסדרן עבודה. יומיים לאחר

הורדת הגבס רצתי כדי להתגבר על הצליעה. לאחר זמן חזרתי להגה.

בגיל שבעים לאחר 48 שנות עבודה פרשתי מעבודתי ב"הנגב". למעשה

התגלגלתי ל"הנגב" במקרה. שם הגיעו למחסור בפעילים סדרנים ופנו

אלי שאמלא תפקיד זה. נכנסתי לנסיון שארך אז כ- 6 שנים לסירוגין.

הייתי קשור ל"הנגב" כ 30- שנה. דגלתי במעורבות וקשר עם המתרחש

בקיבוץ. לכן אחת לשלוש שנים חזרתי לשנת עבודה בבית. )היו גם

תקופות ארוכות יותר( מסיבות בריאותיות לא יכולתי לעבוד בשדה, כך

שמקומי ב"הנגב", התאים ביותר. הפרדוקס בכל הענין הוא שבכל פעם

שחזרתי לשנה לקיבוץ באתי במטרה לעבוד חצי שנה בענף כלשהו
וחצי שנה בתורנות. במציאות קרה שבכל פעם שחזרתי נאלצתי לעבוד
כסדרן עבודה במשך כמעט שנה.
באפריל שנת 1998 מלאו 50 שנה לקואופרטיב "הנגב"
קואופרטיב הנגב
מתוך הספר"קואופרטיב "הנגב" בן 50
כתבה וערכה שוש פלג
קואופרטיב "הנגב" כשמו כן הוא, קואופרטיב לתובלה של אנשי "הנגב" והדרום. כיום
כולל הקואופרטיב כ 230- רכבים כבדים כאשר חלקו הגדול מורכב מקבלני משנה. אך
תחילתו היתה קואופרטיב של קיבוצים שנולד
בשטח כתוצאה מאילוץ בהובלת אספקה סדירה.
אמנם לכל קיבוץ היתה משאית להובלת תוצרת,
אך הרעיון היה לרכז את כל המכוניות של
המשקים ולהתארגן כקואופרטיב. בשנת 1947
התכנסו 21 גזברים ממשקים שונים בראשות צבי
בן-אליעזר, אז מקיבוץ כפר מנחם, והוחלט על
הקמת קואופרטיב "הנגב". נקבע כי כל קיבוץ
מכניס לשותפות משאית ונהג. כל משאית היוותה
מניה. לנירים היו שתי משאיות בהם נהגו במהלך
משאית 'סופר-וויט' של 'הנגב'.
מארכיון בארי
30
השנים: נפתלי, צבי קסלר, דבל'ה פרידלנדר ז"ל, מיקס, יוסף אחיטוב שעד היום ממשיך
לעבוד כנהג מכלית חלב, ועוד כאלה שלא הוזכרו.
מספר יוסף: בשנות החמישים התקשינו מאוד לתכנן. גיששנו באפלה, הכל נעשה לפי
חוש, אינטואיציה וכמובן חישוב הזמנים של שעות הנסיעה, ההמתנה, הפריקה וזמן החזרה.
כך נקבע סידור העבודה. תקשורת לסידור עצמו כמעט ולא היתה אלא אם כן היתה זאת
יוזמה אישית של נהג זה או אחר. המזוודה היתה ציוד קבוע בכל רכב. ימים רבים היינו
נשארים מחוץ לבית ואי אפשר היה לטלפן ולהודיע. אפילו על הולדת סמדר התבשרתי רק
לאחר 4-3 ימים. בתחילה הייתי באילת ואחר כך בתל אביב ושם קיבלתי את הבשורה מפי
אריה גניסלב.
הקואופרטיב השתתף גם בבניית כביש סדום - דימונה. מספר מיקס: נסענו בשיירה בדרך
לא מוכרת. התפתלנו ביו אבנים וירדנו בשיפועים מסוכנים. היה לנו ליווי של ג'יפ שנהגו
היה נותן הוראה מתי לרדת להילוך נמוך. רק הירידה לסדום ארכה 4 שעות. מנסיעה כזו
שהחלה לפנות בוקר היינו חוזרים למסמייה בחצות הלילה, ישנים במשאית ושוב יורדים.
באמצע שנות החמישים התחיל "הנגב" להוביל חלב. החלב היה נשלח בכדים שהוצאו ביד
מהמקררים במשקים. על הכדים חרטו באיזמל את שם המשק, ומהנגב היינו נוסעים לתל-
אביב, לירושלים או לתל יוסף. עבודה זאת דרשה שעות רבות משום שהיה צורך להכנס
לכל המשקים, אפילו בשביל שלושה כדי חלב. בקיצור להעמיס ולפרוק מידי יום 180 כדי
חלב, לא היה זה תענוג גדול. לכן רבה היתה השמחה לקראת הגעתה של מכלית הנירוסטה
הראשונה שהובילה חלב. נסעתי לפלב"ם עין חרוד להביא את המכלית הראשונה, אספתי
חלב בקיבוצים הראשונים שהיו להם מכוני חליבה: שובל ונירים, ולפתע עבודה של שעות,
הפכה לדקות. התפתחות נוספת חלה עם הכנסת "המהפכים" )היברים( בשנות השישים
ואחריהם הרמ-סע.
מי הפריח השממה
עם היציאה של יוסף לגימלאות פורסמה בפברואר 2002 הכתבה הבאה מאת חגי פלג
ועובדי "הנגב"
התחלת לעבוד ב"הנגב" בשנת 1953 . ב- 17 שנותיך הראשונות עבדת לפי הנורמות
הנהוגות בקיבוצך ובתנועה הקיבוצית, שנתיים בעבודת חוץ, ושנה בבית הקיבוצי. באוגוסט
של שנת 1970 , חזרת לעבודה רצופה כנהג. בשנים: 1973-1986 שימשת כסדרן בסידור
מגן. ומשנת 1986 ועד 31.12.2001 עבדת כמוביל חלב. עבדת ב"הנגב" למעלה מ- 40
שנה בחברה, עובדה זאת כשלעצמה ראויה לציון מיוחד. לא יהיה זה מוגזם לציין כי אתה
נכלל בנבחרת המצומצמת של הנהגים הוותיקים שעמדו על ערש החברה, בנו את היכולת
והסטנדרטים של העבודה של החברה בגופם ובנפשם במסירות ללא גבול. רק על בסיס
יכולת, מסירות והתמדה זו אפשר היה לבנות את החברה כולה.
בתפקידים השונים שמלאת, יוסף, הוכחת יכולת מקצועית טובה, טיפלת בפרטים וראית
את כל התמונה, ידעת להבדיל בין עיקר לטפל, האחריות שגילית ללקוח ודרישותיו בענף
כל כך רגיש כמו הובלות חלב, היו לשם דבר. כן יוסף, נתת שרות טוב ומסביר פנים ללקוח
ועל כך אתה ראוי לכל שבח. בתקופה של למעלה מ- 40 שנות עבודה נטו, אך טבעי שהיו
פה ושם תקלות, הן תוקנו כולן ללא יוצא מן הכלל ובמאזן הכולל שלך ב"הנגב" כף הזכות
גדולה לאין שיעור מכף החובה ותרומתך לחברה תיזכר עוד שנים רבות.
נברך את רוחל'ה שנשאה בעול הבית בימי חול, בשבתות ובחגים, בצנעה, בהתמדה
ואיפשרה לך התמקדות בעבודה.
ההלך היורד דרומה, היש את נפשך לדעת מי הפריח השממה, מי בנה בית, לך אל יוסף,
סיפור עבודתו ב"הנגב" הוא סיפור לידתה ובנייתה של המדינה.