"כרינו קבר ראשון באדמת חירבת מעין. נקשרנו גם אליה

דף הבית > בית המגן >  "כרינו קבר ראשון באדמת חירבת מעין. נקשרנו גם אליה
 
 

נניק (נתנאל) קוטלר – עלה על מוקש בשדות נירים עוד לפני שנירים עלתה לנקודה.

ב 22 לספטמבר 1949 כ"ח אלול תש"ט, חברי נירים במעבר לנקודת הקבע נמצאים בח'רבת מעין. בסיר בשדות נניק ואמנון דגיאלי עולים עם הג'יפ על מוקש. נניק נהרג ואמנון נפצע.

מעיון בחוברת שיצאה ליום ה30 וב"יחדיו" שיצא ליום השנה למותו, עולים 2 נושאים שבצורות שונות מלווים חיי קהילה באשר היא. הראשון הוא מרות הקבוצה על היחיד בהחלטות שלה מול רצון הפרט. הנושא השני הוא לבטי הפרט בשעת סער ואירועים הרי גורל, ללכת בעקבות הלב או לעסוק בבניית המשק והתבססות חברתית וקהילתית.

מוטיב נוסף שמופיע מספר פעמים הוא סלסול השפם שכנראה היה חלק בלתי נפרד מנניק (ומפלמ"חניקים נוספים).

מתוך חוברת ליום ה30:

...במקום לסלול דרכים אנו כורים קברים. במקום לשאת אבנים ולבנות בתי אבן אנו נושאים אבנים ומציבים מצבות . הדסה [ברגמן-תירוש]

.......רצינו להעביר את נניק לצפון. הוא סרב בתוקף, הוא תבע להשאר בנגב. היו חילוקי דעות, היו דיבורים על קבלת מרות. כולם תהו- כיצד נצא מן הסבך של עקשנות הפרט ועמידת הכלל על שלו. והנה נסתיים הויכוח בעוד פיותינו פעורים. והחבריא המעלים זכרונות מהרהרים בצער עמוק ששוב זכה נניק במערכה עם הקיבוץ כולו. נצחון איום היה זה עבור כולנו. הוא לא ייפרד לנצח מאותו נגב למענו הקריב את בריאותו ולבסוף את חיו.........שאול [גבעולי].

.......עקשן היה. כמה לחם על רצונו להשאר בנגב על אף החלטת הקבוץ. עד לקיצוניות הגיע במאבקו זה. במלחמתו להשאר בנגב ניצח- ונשאר. בני [מיטיב-מוטילוב]

בחוברת ליום השנה :

......עם יסוד הקיבוץ, עובר נניק משברים מספר, הנובעים ממציאות אובייקטיבית. נניק היה אחד המוסכניקים היחידים שלנו והוא חלם ויזם את הקמת מפעל הגרז'. מצד שני הוא נמשך בלי הרף לנגב בכל התקופות, כי בנגב הפלוגה היא קטנה והמשימות רבות ובתקופות רבות אף הבטחון מעורער ונניק נמשך למקום....... פרשת נניק בקבוץ היא ארוכה וצמודה לחיי הקבוץ והאבקותו ורוחו צרורה אתנו לעתיד עד עולם! ברן [אברהם אדן]

במכתביו אפשר לקרוא את לבטי הנפש בין היציאה למשימות לאומיות לבין בניית הקיבוץ עצמו .

ראשון [לציון] 13.4.48

.......היום הריני נכנס לחיי קבע בקיבוץ. למזל וברכה התחלתי עובד בגרז' שלנו ואין ביני לבין אותם חיי צועני בעבר ולא כלום. את אהדתי ליישוב איני יכול לבטא מעתה אלא בקריאת עתון בלבד וזה מדכא. .....באופן כללי די עליז אצלנו אבל אני קצת לא משלים וזה מתבטא בהרבה דברים. בזמן האחרון אבדתי הרבה חברים שאתם חייתי כאח עם אחים במשך שנים. ברור שקשה להשלים ולשבת בבית כ"צביל" מלא וגמור ואת מערכת העצבים לשמן בציונות ופראזות לבל תחרוק, ולשים תעודת ממלא חובה בכיס......נניק

ראשון [לציון] 29.8.48

....סתירה: אתה שוכב בבית חולים בין כל מיני חולים ואינבלידים ונדמה לך שאתה אשם בזב שאתה פצוע קל, הבריא, יותר נכון , שאתה אשם שאתה בריא (רגש נחיתות טיפוסי). מצד שני אין סבלנות אפילו לרגע להיות בבית חולים, לשכב בחוסר מעשה מול הבטחה חסרת השכנוע. ........עומדים לעשות לי עוול בקיבוץ. רוצים למשוך אותי מתוך המלחמה הזו ולרתק אותי לגרז'. כך צריך להגמר או צריכה להגמר סיבת הפצעי האידיוטית?........את שומעת, אטה, זה פשוט אי-צדק, זאת חוסר גישה מינימלית. פשוט ליקוי במערכת המחשבה בקבוץ: שיתנו לי לגמור את המלחמה כמו שלרחל נתנו ללמוד לשיר. ......נניק

ועל עשיית מעשה במילים הבאות, מתוך דברים שכתב ברן ליום השנה:....נניק רצה להתגייס לפלמ"ח בירושלים. בקושי שוכנע על ידי חבריו בראשון להשאר. אחרי נפילת גוש עציון, נניק מזועזע ובלי אומר ודברים הוא קם ונוסע לנגב, מתברר שאין שיירה והוא מנסה לפרוץ עם אופנוע בסווכיר, יורים על האופנוע והם מתהפכים וחוזרים. יום אחרי ההתקפה הוא מגיע לנירים.....

[ על סיפור האופנוע אפשר לקרוא ב50 שנה ראשונות בזכרונות של אמנון דגיאלי שהיה שותף לגנבת האופנוע והירידה לנגב, מזכירות הקיבוץ בראשון לציון דרשה ממזכירות הקיבוץ בדנגור לזרוק את נניק ואמנון מהקיבוץ על הפרת מרות ועשיית דין לעצמם].

קישור לדף הנצחה של נניק קוטלר ז"ל באתר נירים

קישור לדף בית המגן בפייסבוק