נתנאל (נניק) קוטלר נולד ב- 24.2.26 י' באדר תרפ"ו בירושלים, בן לזלמן וסימה. כבר מילדותו נמשך לתפקידים שכרוך היה בהם בנין הארץ. פרשות ה"שומר", "טרומפלדור", "אלכסנדר זייד" ואחרות, הטביעו בו רושם עמוק, וכבר במאורעות 1936-9, והוא ילד בן 10 שימש בתפקידי קישור ואיתות.

ב-1944 הצטרף נניק לפלמ"ח ואל גדוד ניר שהיה אותה עת בשער העמקים, והשתתף בפעולה לשיחרור מעפילים, ובפריצה למחנה עתלית.

נניק בגר והיה לאיש. בדמותו התבלטו תכונות של אומרף לב, חריצות, עקשנות ונאמנות. היה "צבר" טיפוסי, בעל נפש בריאה בגוף בריא, שפם אדיר מימדים, עליו גאוותו, והמון חן וקסם אישי, משאת לב הבנות.

עם יסוד הקיבוץ, עבר נניק משבריםלא קלים, אולם אהבתו לנירים הכריעה בסופו של דבר, והוא נשאר. נניק ראה בהקמת הנקודה בדנגור, משאת נפש, ושאף להגיע לנגב בכל מחיר. חלק מן הזמן עבד בהנחת קו צינור המים לנגב, סייר בפטרולים חמוש בסטן, וידע ליצור קשר חם עם ערביי האזור. תקופה מסויימת היה נהג משאית שהובילה מים מיד מרדכי לכל נקודות הישוב בנגב המערבי, אך עיקר גאוותו התה המוסך שהקים. שתי ידי זהב, הרבה תושיה ורצון טוב, ונניק מתקן מכוניות
ומשפץ טרקטורים ומכונות חקלאיות.

לאחר הוודע דבר האסון בגוש עציון, לא מוצא נניק מנוח לנפשו, וללא אומר ודברים, הוא מנסה להגיע לדנגור רכוב על אופנוע. רק יריות מן המארב והתהפכותו של האופנוע, מאלצים אותו להתעכב בדרך. יום לאחר ההתקפה על דנגור, מגיע נניק למקום, ומצטרף מיד לשיקום הנקודה ולוקח חלק פעיל באירגון ההגנה עליה, באימונים
ובשמירה.

בשעות שמחה ורגעי הווי, היה מסלסל בקולו ובשפמו, ולעיתים אף היה מפליא לנגן במפוחית. במסיבות רעים, בשחות חולין, ברגעי נחת, תמיד
היה במרכז החבורה.

בתום המלחמה, עבר הקיבוץ מדנגור לחירבת מעין, ובד בבד הוחל בהקמת נקודת הקבע, על הגבעה, היא נירים של היום. היה חבר בוועדת הביטחון האיזורית וממארגני הפעילות הצבאית באיזור. בצאתו לסיור בסביבה, עלה הג'יפ בו נהג על מוקש.

נניק נפל ב-22.9.49 כ"ח אלול תש"ט בשדות נירים.

בן 23 היה במותו. עם מותו כרינו קבר ראשון בבית העלמין של נירים.

יהא זכרו ברוך.