יעקב (סובתא) ז'יטומירסקי, נולד ב-6/6/1947 י"ח בסיון תש"ז בקיבוץ עמיר שבגליל העליון, להוריו חנה ויהודה. בהיותו בגיל צעיר, עברו הוריו להתגורר בתל אביב, שם למד בבית החינוך ע"ש א.ד. גורדון, ובביה"ס התיכון המקצועי ע"ש הולץ – רשת "עמל".

הצטרף לתנועת השומר הצעיר קן צפון, בו היה מדריך וחניך. לרעיון של הדרכת נוער לנוער הייתה משמעות רבה לגביו, ועלתה בקנה אחד עם שאיפתו להיות חבר קיבוץ, וכל מעשיו נתכוונו לאפיק זה. כמדריך, התגלו בו גישה אנושית, יחס חם ולבבי לכל חניך, ומסירות אין קץ. בסוף תקופת ההכשרה המקצועית והלימודים, הצטרף סובתא לגרעין "תדהר", עמו עבר את מסלול הנח"ל.

לא היה "פייטר", ולא אהב את המסגרת הצבאית, אולם בתוכו ידע, כי בהיותו בן למשפחה ניצולת שואה, ובעל מצפון, הוא חייב לאמן את ידיו לשלח ולחרב. הוא קיבל את הצבא כדבר הכרחי והשלים עם כך.

כשהגיע הגרעין לנירים, השתלב סובתא בשלחין וראה בעבודת האדמה חלק משמעותי מן התוכן של היותו חבר קיבוץ. לא היה מן הדברנים הגדולים, אולם תמיד היה עסוק בפעילות כלשהי. איש עבודה, איש שדה בכל רמ"ח אבריו, חי את חיי היומיום האפור והמתמשך, ללא מילים גבוהות, ולקח על עצמו כל מה שהטילו עליו. כל תפקיד ידע למלא במסירות רבה, שהייתה כה אופיינית לו. ימים מספר לפני פרוץ מלחמת יום כיפור, עסק עדיין באיסוף פרחים לקישוט חדר האוכל לראש השנה.

בשנת 1970 נשא את אראלה לאישה, ובשנת 1972 נולדה להם בת, דגנית.

בפרוץ מלחמת יום כיפור, הוזעק ליחידתו, ובליל ה-17 באוקטובר 1973, צלחו את התעלה. למחרת היום, דהר חשוף כמקלען, על גבי נגמ"ש, לעבר מתחם קומנדו מצרי, שבמחנות אבו סולטאן. הנגמ"ש נפגע, ומרבית אנשיו נפגעו. תוך כדי פינוי הפצועים, נפגע מכדור של צלף מצרי. סובתא נפל ביום כ"ב תשרי תשל"ד 18/10/73 . נטמן בבית הקברות הצבאי הארעי בבארי, ובאוגוסט 1974 הועבר ארונו לבית הקברות שבקיבוץ נירים. באפריל 1975, לפי בקשת הוריו, הועבר קברו לחלקה הצבאית שבקרית שאול. בן 25 היה במותו.

יהא זכרו ברוך.