רבקה זלצמן, בת שלמה והלן, נולדה ב – 7.5.1929 כ"ה בניסן תרפ"ט, בתל אביב. בהיותה תינוקת כבת שנה עזבו הוריה את הארץ והתיישבו בבלגיה. היא גדלה וחונכה בבית ספר לועזי, ללא ידיעת עברית. לפני סיימה את בית הספר העממי, פרצה מלחמת העולם השנייה, והנצים כבשו את בלגיה. הוריה נרצחו, ורבקה
עם אחותה, מצאו מקלט בבית מחסה לילדים יהודיים.

בספטמבר 1945 הגיעה לארץ עם ילדי עלית הנוער, והצטרפה לקיבוץ עין החורש. כאשר סיימה את חוק לימודיה, היתה לחקלאית, והצטרפה, יחד עם חבריה, לגרעין הגשמה והתיישבות. בראשית מלחמת העצמאות, הצטרף הגרעין לקיבוץ נירים, שישב אז בדנגור.

רבקה חוסנה ע"י הייסורים שפקדו אותה בנעוריה, והיתה מן העליזות וצמאות החיים שבחבורה, הבינה ללב חבריה, ולא אחת היתה להם כאם. עד מהרה השתלבה רבקה ברקמה החיה של החברה, הוכיחה עצמה כעובדת וכלוחמת מסורה ואמיצה. הצטרפה לדגדוד ה- 8 של הפלמ"ח בחטיבת הנגב, ולקחה חלק פעיל בהגנה על דנגור.

רבקה נהרגה מפגיעת פגז מצרי, בהיותה בעמדה מול התקפת האויב, ב - 15.5.1948 ו' באייר תש"ח. נקברה בקבר אחים בדנגור, והועברה למנוחת עולמים בבית הקברות בנירים לאחר המלחמה. בת 19 היתה במותה.