חנה בר

  • תאריך לידה
  • 07/03/1931 
  • תאריך לידה עברי
  •  
  • תאריך פטירה
  • 18/12/2011 
  • תאריך פטירה עברי
  •  
  • מקום קבורה
  • נירים 

חנה נולדה בת שלישית להוריה: ברנרד וארנה בברלין, בשנת 1931, אחות ללאה ולמיכאל. אביה היה רופא נשים ואמה מזכירה., אפילו של ביאליק כשהיה בגרמניה. כשחנה היתה בת שנתיים, בשל האירועים, המשפחה עולה לארץ והם עוברים לגור בירושלים. האב ממשיך להיות רופא בבית. האם נפטרה כשחנה היתה בת 12. האב נישא בשנית לביאטה, שהיתה סבתא נפלאה.

חנה היתה אוהדת שרופה וחברת השומר הצעיר בקן ירושלים. בנעוריה היא עוברת לחברת נוער בבית אלפא, שם היא מדריכה ופעילה בתנועה.

חנה מגיעה לנירים בשנת 1955, היא עובדת בגן הירק, וממשיכה להדריך ולהיות פעילה בתנועה. בנירים היא נישאת לאריה, שהכירו אחרי שסינוור אותה עם פנס בשיחת קיבוץ. חנה עובדת ברפת ולפי הסיפור המשפחתי, היא נוסעת ללדת את אורנה ישר מהחליבה.

בנירים נולדות לאריה וחנה, אראלה ונטע. היא עובדת כאקונומית, כמנהלת אדמיניסטרטיבית ב"מעלה הבשור", היא הקימה ועבדה בריכוז ענפי השרותים בקיבוץ, ושנים רבות היתה חנה המזכירה הטכנית של הקיבוץ.

חנה היתה צמאת ידע, היא אהבה טיולים ונסיעות לחו"ל, היא התעניינה בנעשה בקיבוץ,

בארץ ובעולם, ידעה הרבה שפות והלכה תמיד לקונצרטים, הרצאות והפגנות.

היא פתרה בלי סוף תשבצים, אהבה לעבוד בגינה, ואת הדליות והגרברות במיוחד. חנה

היתה אמא שהתגאתה מאוד בבנותיה, ואשה לאריה שטיפל בה במסירות אין קץ עד לרגעיה האחרונים.

ובעניין שמות החיבה, חנה קראה לאריה, אריה. והוא קרא לה חנה, את שמות החיבה לבנות לא ניתן למנות, וכשנאלצו לבחור איך אמא קראה להן בעיקר, היו אורניני, רלוש וטוטלה.

נוחי בשלום. יהי זכרך ברוך.

גליה קרמר

אמא שלנו הייתה אישה רצינית, גבוהה, חכמה, יצירתית, פתוחה,

הומניסטית, אידיאליסטית, צמאת דעת, שמוצניקית עד יומה האחרון,

רפתנית, מנהלת, מזכירה, חובבת מוזיקה, טבע וטיולים - וכל הבניין הזה

התנוסס מעל יסודות ייקיים חסונים. אצלה לא היו איחורים

כללי הנימוס וההתנהגות ברורים, המחויבות חצובות בסלע,

ובאות לעיתים על חשבון צרכים של אנשים. אבל תחת מעטה הקשיחות,

היו לה לב רחב ונדיב ויכולת פירגון.

אמא שלנו הייתה אישה לא רצינית. היא לא הייתה בצבא, כי לא גייסו מדריכי נוער. לא היה לה תואר אקדמי, רק קורס ברופין והרצאות על פיזיקה שנהגה לשמוע בתל-אביב. היא לא ידעה לסרוג, ופעם בשנתיים כש"הגיע" לנו סוודר והאמהות היו מחדדות מסרגות. הייתה טצי מושיעה אותי. היא למדה לאפות עוגות רק בגיל 40, על פתילייה, וחוק היסוד שזה לא ייקח יותר מ-20 דקות. היא הרשתה לעצמה חריגה רק כשבאה בקשה ל"עוגה כמו של שריק", עם שכבות ומרנג. ויצאה עוגה לתפארת. אבא היה אומר שאת העוגות של חנה אוכלים עם חומוס. היא לא ידעה להכין תה. בפעם הבודדת שעבדה ביקינטון בהקמה, היא שמה מלח במקום סוכר.

אמא שלנו הייתה אישה רבת פנים, ונדמה לי שאפילו אנחנו, במשפחה, לא הצלחנו לגלות את כולם. היא השפיעה עלינו השפעה עמוקה ואנחנו אוהבים אותה מאוד.

אראלה