אביו היה חבר במאפיה שנוהלה בצורת קואופרטיב. בשנת 1961 פרש ועבד כפקיד במס רכוש. אמו הייתה עקרת בית.

מוישיק למד בבית ספר יסודי על שם משה הס, אשר השתייך למה שנקרא אז "זרם ילדי עובדים". לאחר מכן למד בבית ספר התיכון המקצועי "עמל". עוד בכיתה ד' (1946) הצטרף לתנועת "השומר הצעיר" בקן בפתח תקווה. התנועה הייתה כל עולמו. הוא אהב את הקן, את החברים ואת ההווי המיוחד של תנועת הנוער.

מוישיק הגיע לנירים כחבר גרעין "נירים" בשנת 1955. הוא התגייס לנח"ל המוצנח עם יתר חבריו ועם תום השירות חזר לנירים.

מקום העבודה העיקרי שלו היה המסגרייה. ממנה יצא למלא תפקידים שונים בקיבוץ ומחוצה לו, אך תמיד שב אליה לעבודתו.

מוישיק נשא לאישה את ניצהלה בשנת 1961. לזוג נולדו ארבעה ילדים: ארז (1962), דלית (1966), אשל (1972) ודגנית (1978).

מוישיק מילא בקבוץ תפקידים רבים ומגוונים: שימש כסדרן עבודה ומרכז ועדת עבודה. ריכז את המוסך משנת 1967 עד 1972. בשנת 1970 הקים את כל מערך כיבוי האש של הקיבוץ, דאג להצבת מטפים במקומות ציבוריים ולקבלת מכונת הכיבוי.

בשנים 1972-1973 היה אחראי על סלילת הכבישים בנירים.

החל משנת 1974, למשך ארבע שנים, שימש כאקונום במטבח. הוא החל את תפקידו בחדר האוכל הישן וחנך את חדר האוכל החדש.

ב-1980 ריכז מוישיק את ועדת חו"ל וניסח את תקנון ביקור קרובים של נירים, בעקבות קבלת הגרעין הדרום אמריקאי לחברות. ריכז את ועדת רכב כשלוש שנים. ב-1982 נבחר לריכוז קניות, ולאחר חודש ב-1/4/1982 קיבל התקף לב קשה.

החל מ-1984 מוישיק יצא לפעילות בארגון עובדי הפלחה וסיים ב-1988. הוא שב לנירים וריכז את המוסך והמסגרייה עד יום מותו.

מוישיק היה אדם בעל עיסוקים מגוונים. היה איש משפחה למופת, טיפל ודאג לכולם במסירות – לאשתו, לילדיו וליתר בני המשפחה.

מוישיק שמר על קשר הדוק עם חברי גרעין "נירים", במיוחד מפתח תקווה, אלה שבנירים ואלה שעזבו. אהב לטייל בארץ, ברגל וברכב. אהב לשיר שירים רוסיים ולנגן במפוחית פה. היה בשלן ואכלן חובב – אהב לצלות בשר, לעשן דגים ולהחמיץ מלפפונים. מוישיק היה גם אספן נלהב של בולים ומטבעות. אסף בולים עוד מהיותו ילד ועד יומו האחרון. את אוסף המטבעות שלו החל ביחד עם ארז לפני 25 שנה, ואסף אותם בעניין רב ובשקדנות. כמו כן, כאשר יצא לפעילות בארגון עובדי הפלחה החל לאסוף דגמי טרקטורים זעירים.

מוישיק עבד ויצר בברזל פסלים קטנים. הוא היה בעל ידי זהב ורעיונות מקוריים – ידע לתקן ולשפץ כל דבר. מוישיק היה איש אופטימי ובעל חוש הומור. הוא קשר קשרים חמים, גם עם צעירים וילדים.

ליבו לא עמד לו והוא נפטר מהתקף לב ב-12/11/91, ה' כסלו תשנ"ב.