אילן בר-און נולד בנירים ב-29/6/1969 י"ג בתמוז תשכ"ט, בן לג'ו ועופרה.

תלתלי זהב ונמשים, עיניים כחולות מאירות בשובבות, עם ניצוץ של חוצפה ותבונה. תמיד במרכז החבורה, פעיל, מרדן, צוחק. אילן גדל לתפארת, פטריוט נלהב לקיבוץ נירים, ער לכל חידוש, טרקטור חדש שנקנה, עבודה עונתית בשדה, כמויות הגשם שירדו. כל מאורע היה חלק מהווייתו הפנימית של אילן. אפשר היה להרגיש כי צומח וגדל אילן, ששורשיו מעמיקים ומשתרשים היטב במשפחה, בקיבוץ, במשק החי ובסוסים.

אילן אהב למידה משמעותית שיש בה חיבור אמיתי לחיים. הוא התמצא היטב בכל הסובב אותו. חדשות בארץ ובעולם, חידושים והמצאות, תמיד מעודכן, מסביר ומנמק, חרוץ ודיקן, אילן אחוז בשורשי החיים. לא פעם אהב אילן למרוד ולבקר את המוסכמות הקיימות, וגם זה היה חלק מקסמו ומחינו המיוחד.

אילן גדל והיה לנער מאוד מקובל על חבריו. יחד עם תבונתו וכובד הראש, ידע להשתובב ולהמציא תעלולים ומעשי קונדס, אליהם הצטרפו בשמחה כל שאר הילדים. ידע לארגן קומזיצים וטיולים וגילה המון תושייה וכושר אלתור. פעילות ושמחת חיים היו שמות נרדפים לאילן.

אהבתו לסוסים הייתה ללא גבולות והוא השקיע שעות רבות בטיפול ובטיפוח הסוסים וברכיבה עליהם. בסופו של יום חורף שחון ויבש, רכב אילן על סוסו. רגליו הקדמיות של הסוס עליו רכב, שקעו בבוץ הטובעני, אילן הועף מעל גב הסוס, והסוס עצמו נפל על רוכבו.

מרגע הפציעה, הפך אילן ללוחם קטן נגד אויב גדול מכל, המוות. וכמו שבחיים לא ויתר ונילחם, כך גם במותו. חייל קטן בבדידות של קרב ללא מילים, עם כאב הפציעה ואימת התבוסה.

כזה היה אילן. שורשיו ניזונו מן החיים בכוח חיות רב, כאילו הרגיש שיעקרו פתאום. נופו של אילן לא הספיק לצמוח ולהגביה דיו.

אילן נפטר ב-16/1/1984 י"ב בשבט תשמ"ד ונטמן באדמת נירים ביתו. בן 14 וחצי היה במותו.