היית החבר הכי טוב שלי

כל אחר הצהריים כשהיית חוזר מהעבודה עם שישיית בירות מהכלבו היינו יושבים שעתיים ושומעים רדיו ביחד.

החיים כבר לא יהיו אותו דבר בלעדיך.

תהייה חסר בויכוחים המתישים על עובדות לא חשובות שדבר לא יזיז אותך מראיית העולם שלך שהתחלקה תמיד לשחור ולבן.

תהייה חסר בנכונות שלך תמיד לעזור ולתת יד לחברים בכל מצב, כי אצלך ערך החברות היה מעל לכל, ועזרה לחבר היתה אצלך צו 8.

בגלל זה יצאת להסתער על הנוחבות בגרזן בשביל להגן על חבריך ושכניך בזמן שכולנו הסתגרנו בבתים ונעלנו דלתות.

אני יכול להתנחם בעובדה שמתת כמו שרצית, על ידי מלאכים מהסיירת, שלחו לך את המלאכים המובחרים לקחת אותך למעלה. חד וקצר.

למרות שקיבוץ נירים יצא בזול מאותה שבת, בנו הסטטיסטיקה פגעה קשה ולקחה לנו שתי ידיים מהוויסט - משחק הקלפים שהיינו משחקים, אותך ואת נדב. האחד מחושב ולא מבין מה השתבש כשהפסיד, והשני מפוזר ומשחק מהבטן ומנצח לא פחות. שני אחים, הפכים משלימים.

לאחר מטח הפגזים הרועש, לפני שעוד ידענו שיש חדירת מחבלים, יצאתי לרגע החוצה להביא את הסיגריות לתוך הבית, ואז ראיתי אותך שוכב לאחר שכבר נהרגת.

למזלי לא זיהיתי אותך וחזרתי מהר פנימה במחשבה שמישהו בקיבוץ נהרג מהפגזים שנפלו. מאוחר יותר חשבתי שזה היה מחבל שנהרג בקרב ורק ימים מאוחר יותר נודע לי שזה היית אתה. כי אם הייתי מזהה אותך אולי עוד הייתי יוצא אליך ומסכן את עצמי שלא לצורך.

כשלא הגעת לריכוז במועדון באותו יום רציתי עוד להאמין שאתה מסתתר באיזה שיח, מנותק מהעולם ומהטלפון כמו שתמיד היית, עד לבוקר של אחרי שהודיעו לנו שאתה מת.

בשביעי לאוקטובר הייתי אחרי אשפוז במחלקה סגורה ולגמרי לא מאוזן, אבל אלוהים ואתה שמרתם עלינו.

צחקת שאני והחברים שלי והאישפוזים זה כמו ישראל והחמס. כל פעם אני (החמס) הייתי נכנס לאפיזודה קשה יותר ומאלץ את החברים שלי להסתגל בהתאם.

אז אני שמח לבשר לך שמאז אני מאוזן, כבר לא משחק עם התרופות ויציב. לי הסבבים הספיקו. נקווה שגם לחמס האמיתי, כי אנחנו יודעים שלנו לישראל נמאס לחלוטין מסבבים ומכאן חייבת להיות פרדיגמה חדשה.

לפני האשפוז שהיה ממש לפני השביעי לאוקטובר התערבנו אני ואתה אם אני אלך הפעם לאישפוז, כאשר אני האמנתי שלא. הצעתי לך להתערב על אלף שקל, אבל אתה שהיית שונא סיכונים כשמדובר בכסף המרת את ההתערבות לכבוד ולבסוף הסכמנו שהמפסיד יכרע ברך בנוכחות של לפחות שני עדים ויכריז: צדקת צדקת צדקת. הספקת עוד לצחוק עלי שאחמם את הכרית לברכיים, שלא יכאב. כמובן שאתה כמו שאר חברי כבר למדתם להכיר אותי ומתי אני "מאבד את זה", אבל חששת שאם ההתערבות תהיה על כסף אני עוד עלול לעשות תרגיל ולברוח מהמיון. אז לפני כמה וכמה עדים, אני רוצה לקיים את ההתערבות שנכתבה על נייר ונשמרה אצל שני לפני שהחליטה שהיא לא רוצה חלק בזה ומסרה לי את הקלף שאני מתבייש להגיד שקרעתי אותו עוד לפני השבת השחורה.

אתה, החבר הטוב שלי שלמדת להכיר אותי ולשמור עלי גם ברגעים הכי קשים ותובעניים, צדקת צדקת צדקת.

יוני דהן