צריף קטן שתי מדרגות ודלת חדר קטנטן קירותיו לבנים שני חלונות שולחן, רדיו ומלחמת עולם.
בחוץ אביב
ובחלקת האלוהים שלי הכל פורח.
כך מתאר יוחנן את ילדותו באחד משיריו .אין טוב מתאור זה.
יוחנן נולד למשפחת פרנקל בשנת 1933 בכרכור. צריף קטנטן אמא חלוצה מפולין ואשת מפ”ם אבא חלוץ מגרמניה ואיש מפא”י בית אוהב. למד בכפר הנוער בן שמן ב’ .לאחר הצבא הלך לקיבוץ כפר סולד שבגליל ואז שינה גם את שם משפחתו להגלילי. אמו נפטרה והוא טיפל באחותו הקטנה אותה העביר אליו לקיבוץ.
יוחנן הדריך נערים במקווה ישראל והחליט שבעקבות אימו יעבור לקיבוץ של השומר הצעיר . בתנועה הציעו לו : שובל או נירים. כשיוחנן נשאל איך הגיע לנירים התשובה היתה תמיד “באוטובוס.”
בנופש רוקים ,נופש שהתרחש בקפריסין פגש במרים בת אפיקים . הם החליטו להיות שנה בנירים שנה באפיקים ואז לבחור , הגיע סיוון ונירים הפכה לבית לתמיד.
יוחנן הגיע עבד במספוא וקצת בשלחין .כולנו יודעים כי יוחנן מזוהה יותר מכל עם הנוי . הנוי , נירים, יוחנן היו אחד. יוחנן ראה את העצים, הרגיש את הפרחים, אהב את הדשאים, גילה את כל פלאי הבריאה בנוי שמסביב. יוחנן היה אמן וכאומן יצר את הנוי ,צילם למד צילום צילומיו הם בעיקר צילומי טבע ומקום צילומים של המרחב שאותו תכנן ויצר. יוחנן כתב שירים . הנוי היה ביטוי של אומנות עבורו . כשיצא לגמלאות עבד קשה בפרויקט היחודי של בית הקברות .
הוא הפך את בית הקברות לבית עלמין שפרושו בית העולם, יפה ,רגיש, נגיש נעים מקום להתייחד ולייחד.
ליבו של יוחנן חלה ולא עמד לו יותר. הוא עזב את העולם מוקף במרים, סיון , דורית, נמרוד עדו ותשעה נכדים.
הוא מובא היום לכאן המקום שיצר בעמל ואהבה רבה.
יוחנן כתב : ראו אותי הולך בגן מסתכל בוחן נעצר מתכופף, הי מה לך כי תחלום?
לא חולם אנוכי משיב, חש את הסובב אותי.
את היופי שמסביב הוא השאיר לנו, בנו , ובמרחב תהי נשמתו צרורה בין העצים הפרחים והטבע שכה אהב.

יוסי בשם הקיבוץ

אבא יקר

זהו, הסתיים מסעך על פני האדמה, האדמה אותה כה אהבת .
האדמה אותה הפרחת שניםרבות ועליה נטעת ושתלת מכל טוב.
אבא יקר שלי תודה על כמעט 54 שנים של יחד. תודה על זיכרונות נפלאים של אבא ובת.
תודה על טיולים נפלאים ברחבי הארץ שלקחת רק אותי והרגשתי על גג העולם. תודה על
הסיפורים הקסומים שסיפרת לנו כילדים על ילדותך שלך, סיפורים מלאים בהומור ומתח.
תודה על זמן קסום שהתלוויתי אליך במעבדת הצילום שלך. תודה על הרוגאלך הכי טעימים
בעולם שהכנת לנו, ועוד אינספור זיכרונות.
תודה על האדם הפשוט שהיית.
אוהבת כל כך

דורית

יולי 1971

אני בבית חולים סורוקה אחרי לידתו של נמרוד, בננו השלישי.
תמיד לאחר הלידות, אני נשארת בבית חולים קצת יותר ימים בגלל בעיות של RH, שהיא אי התאמה בין הדם שלי לדם התינוק.
נמרוד נולד ב 15.7.1971, ויוחנן היה בטוח שגם הפעם אשאר יותר ימים. הוא תכנן עם קיבוץ אילות לבוא לקחת דקלים בשביל הש־דרה החדשה, והזמין רכב והכל מוכן לנסיעה דרומה. בדרך לקיבוץ אילות, הוא עבר אצלי בסורוקה להגיד שלום.
אמרתי לו שהכל בסדר אצלי ואצל נמרוד ואני יוצאת הביתה.
הוא אמר לי - אני חייב לנסוע לאילות, הכל מוזמן כבר להביא את הדקלים.אז הוא טילפן למישהו בקיבוץ שיבוא לקחת אותי.
אני מגיעה הביתה ומכניסה את נמרוד לבית התינוקות. אסור היה אז להוציא את התינוק כמה ימים. היה מזל שגרנו קרוב לבית התינוקות, בשכונת היוקרה. אני עם ילדה בת 3, ועוד אחד בן 6, ואני גם צריכה לוודא שהתינוק לא בוכה.
ב 12.00 בלילה, יוחנן הגיע אחרי שהדקלים היו כבר בבורות ואני לבד עם 3 ילדים.
לשמחתנו הכל עבר בסדר ויש לנו את שדרת הדקלים שנולדה עם נמרוד ביולי 1971

מרים

סבא לסכם 18 שנים שאני איתך, זה לא קל.

אז אין לי מושג איך אחרים יסכמו 40 או 80 שנים נהדרות איתך.
אז כאן, היום מול כולם אסכם את 18 השנים האלה בשני מילים בלבד.
זכיתי, תודה.
זכיתי שתהיה נוכח בברית שלי ושתהיה הסנדק שלי, ועל, כך אומר, תודה.
זכיתי שתיקח אותי מהגן, ועל כך תודה.
זכיתי לשחק איתך ולהנות איתך, תודה.
זכיתי לספר לך אין ספור מעשיות דמיוניות וסיפורים.
זכיתי ללמוד ממך אין ספור דברים.
זכיתי להתחנך תחתך.
זכיתי לעשות לך מעשי קונדס, ולשגע אותך.
זכיתי להרגיש איתך הילד הכי אהוב בעולם.
זכיתי לעשות איתך שטויות, ולאכול את השוקולדים שאמא לא מרשה לי לאכול.
זכיתי לישון אצלכם לפני הבית ספר ולהתעורר איתך בבוקר, כי בשעות האלה סבתא עוד ישנה.
זכיתי לעבוד איתך וללמוד ממך המון.
זכיתי לראות את המסירות והאהבה שלך לעבודה.
זכיתי לבקר אותך כחייל על מדים.
וגם זכיתי לעלות איתך לכיתה א.’זכיתי להקשיב לסיפורים שלך.
וזכיתי כי הקשבת גם לשלי.
זכיתי ללכת כמו טווס, גאה שאתה הסבא שלי.
זכיתי לשמוע אנשים אומרים עליך דברים כל כך טובים, עוד בעודך בחיים.
וזכיתי להיפרד ממך כמו שצריך, ועל כך אומר תודה.
והכי חשוב סבא, זכיתי בך, סבא שמקשיב לי, מתעניין בחיי ,אוהב אותי, מצחיק אותי, ותמיד מתבדח איתי, ממש עד לרגעיך האחרונים.
אז סבא רק רציתי שתדע שאני אוהב אותך מאוד, ושאני גאה להיות הנכד שלך, ושאתה הסבא שלי, ושאני מעריך ומודה לך על כל דקה ורגע שהיינו ביחד, בין אם עבדתי איתך, נחתי איתך ,דיברתי איתך או שסתם הייתי לידך.
כי זכיתי, תודה

ברק הגלילי

אבא,

הרגע שבו אנחנו נפרדים נותן לי הזדמנות לסדר את הזכרונות הטובים, שיש לי ממך.
ביום שנולדתי הבאת לי ולכל הקיבוץ במתנה את שדרת הדקלים המרהיבה, שבכניסה לקיבוץ .
עם הזמן הרחבת אותה, כי כמו שתמיד דאגת לנו, גם היה לך חשוב לטפח את המראה הכללי של כל הקיבוץ.
מצאת הנאה בעשייה אם בעבודת הגינון ואם באומנות הצילום והכתיבה, ואני נהניתי
כשהייתי קטן, והשכבת אותי לישון מהכישרון שלך לספר לי על ילדותך ועל אדון קפלון וחוויות אחרות.
כשבגרתי שיחותינו נסובו סביב המצב המדיני של אזורינו וכן על תפיסות כלכליות ומתכוני ריבות .
היית אלוף בכיסוח דשאים, אך למרות זאת נהיגה לא הייתה תחום התמחותך החזק ועל כך יעידו החמורים.
אבל למרות זאת בזכות התאונה שהייתה לנו, יצא לי לב־לות איתך חודשים מלאים של צחוקים, שהיינו מריצים על כל השותפים שהיו איתנו בבית החולים.
בשנים האחרונות לחייך עמלת ליפות את בית העלמין של הקיבוץ, בשביל שלכל מי שיגיע לכאן לפחות יהיה נעים ויפה.
והנה עכשיו אחרי שסבלת מספיק הגעת למקום שכל כך אהבת בשביל לנוח לתמיד.
ביחד עם מוישיק שכנך בעבר ושכנך מהיום והלאה תוכל להמשיך ולעבוד על אנשים כאילו הגופות יוצאות מהקברים.
אבא היית לי אבא ולילדינו סבא מדהים.
אוהב אותך לתמיד!

נמרוד

סבא

אני לא רוצה לעשות את זה רשמי מדי, מרגיש לי שיותר נוח לי להיפרד ממך בראש או על הדף ושקשה לי לומר את הדברים בקול רם.
אני קצת לא קולטת ולא הכי מבינה את כל מה קורה בעצמי, אני יודעת את העובדות ואת כל מה שזה אומר ואת הסיטואציה שבה אני לא יכולה לראות אותך יותר אבל אני בעצמי לא מצליחה להבין, איך להתמודד עם זה, מתי זה השלב שצריך להמשיך הלאה או שאם בכלל אני צריכה לתת לך להמשיך איתי גם אם יהיו רגעים עצובים לפעמים.
בהתחלה חשבתי לספר סיפור שאני זוכרת משהו שנוגע לי ללב, אבל בתכלס מול מי אני מתמודדת אני בטוחה שלרוב מי שכאן יש סיפורים טובים יותר משלי כי יש להם את יתרון הזמן. אבל מה שאני כן יודעת שמעבר לזה שהיית סבא מדהים ואתה עדיין, אתה בן אדם טוב פשוט באמת טוב לא יצא לי לראות צד אחד שלא אהבתי בך, בגלל זה זה עשה אותך כל כך קסום בעייני. הכי אהבתי את החיוך זאב שלך, או את השירים שכתבת תמיד הייתי מתלהבת שהייתי רואה את מחברת השירים שהייתה מונחת ליד הכורסה שלך וחושבת איך לעזאזל מישהו מצליח לכתוב כל כך הרבה שירים? ולחשוב על כל כך הרבה רעיונות לדברים חדשים והייתי מעריצה אותך ורוצה גם אני את היכולת הזו בעצמי.
אבל למרות הכל יש לי סיפור לספר, אין לי יותר מידי זכרונות מהגיל הצעיר יותר שלי אבל אני זוכרת בוודאות את כל ערבי השישי שהיינו באים לישון בסופ״ש ואני אף פעם לא הייתי נרדמת בלי סיפור לילה טוב, אז בדרך כלל אמא ואבא היו מספרים לי סיפור מהספרייה של החדר שישנו בו אבל אני תמיד זוכרת שהייתי מחכה לרגע שבו אתה היית מספר לי סיפור עלייך הייתי קוראת לזה ״סיפור מהראש״ אתה היית מספר לי לרוב אז הסיפור שבו החלטת להבריז מבית הספר עם חברים והלכתם לשחות בברכת ההשקייה במקום ללמוד, זה תמיד היה מצחיק אותי. ואז שבוע הייתי משגעת את אבא שיספר לי גם ״סיפור מהראש״ והוא היה מתחרפן שאחרי לפחות 4 סיפורים לא הייתי נרדמת ואומר לי שהוא לא סבא אבל שהוא ינסה לחשוב על משהו מעניין.
אני כל כך אוהבת אותך סבא ומתגעגעת, זכיתי להנות עם בן אדם כמוך, לצחוק איתך בכל פעם שאני רבה עם תמרה או ארנון, לחבק אותך, לנסוע איתך בקלנועית או בקלאפקר וללמוד ממך איך להכין טוסט עם חמאה ודבש.
אי אפשר להמשיך הלאה מבן אדם כמוך וההחלטה הכי טובה בלי שום ספק זה לתת לך להמשיך איתי כי השארת בי כל כך הרבה דברים שאני לעולם לא ארצה לשכוח.

עלמה

אבא

זכיתי בך במשך 44 שנה.
לרשום עליך בזמן עבר זה כל-כך מוזר פתאום.
רק לפני כמה ימים עוד ישבתי לצידך בבית ליד הספה שלא עזבת בחודשים האחרונים ואמרתי לך שאנחנו משחררים אותך, שאנחנו גאים בהתמודדות שלך בשנים האחרונות למרות מצב בריאותך הרעוע.
ולאחר כמה דקות אמרת לי במאמץ רב ״שאתה רוצה שנבוא הרבה כי לא נשאר לך עוד הרבה זמן״ כל-כך כאבתי והתרגשתי.
נולדתי שהיית בן 44 ואף פעם לא זכיתי שתרוץ איתי על הדשאים, אבל זכיתי באבא אוהב, רגיש, קשוב אשר יודע לחבק ולעזור.
היית אבא ואיש מיוחד, בעל אדישות חיננית, וצניעות אין סופית.
נולדת בכרכור המושבה, היית איש אדמה.
גנן שאוהב את עבודתו מהשעות המוקדמות של הבוקר ועד שעות הערב כאשר הלכת לפתוח מים בדשאי הקיבוץ.
עיצבת את נוף הקיבוץ מקום מגוריך בעשרות השנים האחרונות.
משדרת הדקלים בכניסה לקיבוץ ועד בית העלמין שכל-כך אהבת וטיפחת בשנים האחרונות.
אתה מהדור של פעם, דור הנפילים, אף פעם לא היית חייל גיבור אבל היית חלוץ אמיתי, איש-אדמה.
בשנים האחרונות רציתי שתגיע לגיל 90 אבל לא במצב של החודשים האחרונים.
בתקופה האחרונה כאשר הבריאות שלך התדרדרה לא ויתרת והלכת לעבודה גם שהיית חלש, מידי פעם אמא כעסה עליך שאתה לא מרגיש טוב ובכל זאת הולך לעבוד אבל אתה בשלך המשכת בדרכך ולבשת את בגדי העבודה הכחולים, צחקנו ואמרנו לאמא מה את רוצה הוא עושה בנה ביתך…
אבא
זכיתי להיות איתך בשעותיך האחרונות, אני מודה ומוקיר את הזמן הזה שעזר לי להיפרד ממך.
אני מודה לך על מה שנתת לי.
על החינוך באהבת הארץ והאדמה שהקנית לי.
על מה שהיית עבורי.
אוהב אותך וכבר מתגעגע.
משחרר אותך.

עידו

סבא,

אתה הפכת את חיי לאפשריים
ומאוד קשה לי בלעדיך
אבל אתה סבלת יותר מידי וזה גלגל החיים
ולפעמים אני אומרת גלגל חיים מעצבן
וכששמעתי שנפטרת אז חיבקתי את אמא שלי והוצאתי עלייה את כול הכאב
ואמרתי איזה כוכב אתה סבא
התלבטתי ואמרתי אתה הירח
ואף פעם לא אשכח אותך כי אתה אצלי בלב

אוהבת תמרה.