הנצחה

דף הבית > הנצחה
 
 
חפש

דוד נוה

  • תאריך לידה
  • 13/10/1932 
  • תאריך לידה עברי
  •  
  • תאריך פטירה
  • 29/04/2018 
  • תאריך פטירה עברי
  •  
  • מקום קבורה
  • נירים 

דוד נוה 13.10.1932 – 28.4.2018

דוד נולד לפני 85 שנה בעיר דרזדן שבגרמניה בשם גרהרד נוימן למשפחה נוצרית. אימו נפטרה זמן קצר לאחר לידתו והוא נשלח לגדול אצל סבו וסבתו עד שאביו נישא מחדש בהיותו בן שש ודוד חזר לחיות עם אביו ואשתו החדשה. לאחר מכן עברה המשפחה לברלין ובהמשך נולדו עוד שני אחים ואחות.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה גויס אביו לצבא הגרמני, הוורמאכט, ונלחם בברית המועצות. לקראת סוף המלחמה, כאשר החלו הפגזות בעלות הברית על ברלין, פונה יחד עם ילדים רבים אחרים לפנימייה בפולין על מנת להגן עליהם. בהמשך, עם כיבוש פולין בידי הרוסים הועברו הילדים לבוואריה שבגרמניה. במרץ 1945 נכנסו בעלות הברית לגרמניה והמורים ששהו עם הילדים באותה עת - נמלטו. דוד, אז נער צעיר בן 12 וחצי, עשה את דרכו לבד חזרה לברלין למשפחתו.
לאחר המלחמה הצטרף לתכנית תעסוקה ממשלתית לנערים והחל לעבור הכשרה ולעבוד כפקיד בעירייה של מחוז נויקלן בברלין המערבית. בהדרגה למד עוד קורס ועוד קורס והתקדם בסולם הדרגות. בראשית דרכו בעירייה עבד במשרד שטיפל במתן פיצויים לתושבי ברלין היהודים עבור נכסים שהופקעו מהם בתקופת השלטון הנאצי והמלחמה. בגיל 14 אף החליט לעזוב את הדת הנוצרית ולהירשם בתעודת הזהות כחסר דת, בשל מה שנעשה ליהודים.
כאיש צעיר תיעב את עברה הקרוב הנאצי של גרמניה והיה חבר בכוח אזרחי התנדבותי שסייע בידי המשטרה להתכונן בפני אפשרות של פלישה קומוניסטית. כן היה חבר באגודה פרטית שנקראה "ארגון החירות" ופעלה כנגד מפלגת הימין הגרמנית.
בשנת 1964 הכיר את אביבה שהיתה צעירה ממנו ב-14 שנה ולאחר כמה שנים נישאו. שניהם היו חברים במפלגה הסוציאל דמוקרטית והשתתפו בכמה ביקורים שארגנה המפלגה בישראל לאחר מלחמת ששת הימים, להכיר את ישראל הסוציאליסטית ולבקר בקיבוצים, מפעלים של ההסתדרות, גנים ועוד.
באותה עת, ועל רקע הטראומה העמוקה של המלחמה והשואה, נולד אצל שניהם הרצון ללמוד על היהדות ולהבין לעומק את שורשיה. דוד ואביבה החלו ללמוד אצל רב קונסרבטיבי ולאחר שנתיים התגיירו אצלו ונישאו בחתונה יהודית בשנת 1972.
דוד היה אידיאליסט וסוציאליסט מושבע. בשנת 1975 עלו הוא ואביבה לישראל במטרה להגשים את הסוציאליזם בקיבוץ. ראשית עשו אולפן בנתניה ואז בגבעת ברנר. לגבעת ברנר הגיעו "שליחים" מקיבוצים שונים, ביניהם קובי אביעזר מנירים. דוד ואביבה רצו להגיע לקיבוץ בנגב וביקרו ברביבים, בארי, ניר עוז ונירים. לבסוף החליטו להגיע לכאן כיוון שבנירים יכלו לעבוד כפי שחלמו – דוד בשדה ואביבה בטיפול בילדים.
בשנת 1977 התקבלו לחברות. אז גם פרצה אצל דוד מחלת הנפש שליוותה אותו עד יום מותו. למרות הקשיים התמיד לאורך שנים רבות בעבודה בגד"ש, מקום עבודה שקיבל אותו תמיד, תמך בו ונתן לו מקום. בהתחלה עבד בשדה ועשה רישיון לטרקטור, בהמשך עבר להשקייה ולקראת הפנסיה עבד בתיקון ממטרות. לאחר שסיים את העבודה בגד"ש עסק מספר שנים בחלוקת העיתונים לתאי הדואר.
בשל הקשיים האישיים ומחסום השפה לא קשר דוד קשרים רבים בנירים, אך היתה לו היכרות קרובה עם סולו, שליווה אותו שנים רבות ואף נעזר בו בתרגום מסמכים ומכתבים לגרמנית במסגרת פעילותו של סולו לסיוע לניצולי שואה. דוד גם אומץ על ידי יוסי וגליה קרמר ומשפחתם ולאורך שנים היה איתם בערבי שבת ובחגים כחלק בלתי נפרד.
בשנים האחרונות זכה לטיפולה של ג'ני, מטפלת סיעודית מהפיליפינים, שנקשרה אליו מאוד, טיפלה בו כמו באב בעדינות וברוך ואפילו למדה מעט גרמנית כדי להעמיק את התקשורת איתו.
ותמיד תמיד היתה נוכחת בחייו אביבה, שעל אף שנפרדו לפני שנים רבות, המשיכה להגיע אליו בקביעות, לעדכן אותו על כל המתרחש בנירים, לתרגם עבורו, ללוותו לנסיעות בריאות ולהיות לצידו במסירות ובנאמנות אין קץ.
דוד היה איש חכם, משכיל, פוליטי ואידיאליסט, חובב בולים, בניית מודלים של רכבות ומוזיקה. עוד בביקוריו הראשונים בישראל התאהב בחווה אלברשטיין ונהג להקשיב לשיריה.
הוא מותיר אחריו בגרמניה אח – פיטר ואחות – בריגיטה.
יהי זכרו ברוך.

קדיש קיבוצי / אבא קובנר

יִתְגַּדַּל שֵם הָאָדָם,
יִתְעַלֶּה פֹּעַל-חַיָּיו
וְיִתְקַדַּש בְּזִכְרוֹנֵנוּ
עַל צְרוֹר מַעֲלָלָיו בִּימֵי חֶלְדוּ
וְעַל הַמַּעַשׂ שֶלֹא הִסְפִּיק לְהַשְלִימוֹ,
עַל הַחֲלוֹמוֹת שֶנִּטְווּ - וְנָמוֹגוּ,
עַל סְגוּלוֹת-יְקַר
וְאַף עַל חוּלְשוֹת-אֱנוֹש
שֶנָגוֹזוּ מִבַּעַד לַדּוֹק הָעַרְפִילִי שֶל הַזְּמַן.

יִפָּקֵד זֵכֶר הָאָדָם,
הֵד-חַיָּיו כְּזֹהַר הָרָקִיעַ בְּלִבֵּנוּ
וּשְמוֹ לִפְנֵי שֶמֶש יִנּוֹן.
כִּי מוֹתָר הָאָדָם הוּא הַזִּכָּרוֹן,
לֹא בַּחֹשֶך שְמוֹ יְכֻסֶּה.

הֶמְשֵך-הַחַיִּים
יַצְמִיחַ פּוּרְקָן לִכְאֵבֵנוּ,
וְנִנְצוֹר אֵת כָּל פִּרְחֵי-חַיָּיו לְיָמִים רַבִּים.

יִתְגַּדַּל שֵם הָאָדָם וְיִשְתַּבַּח בְּזִכְרוֹנֵנוּ.



דויד נווה


הקשרים בינינו התבססו בעיקר על המוצא המשותף, מגרמניה. השליטה שלו בעברית היתה בעיתית והמחלה שלו לא הקלה עליו לתקשר עם חברים. כשהשיחה התנהלה בגרמנית נחשפתי לאדם משכיל, בעל ידע רחב, טוב לב, מתענין ומעונין להתעדכן בכל הנעשה בקיבוץ ובמיוחד במהלך השינויים. הוא בא לקיבוץ מתוך אידיאולוגיה סוציאליסטית של שיתוף חברתי והיה לו קשה להבין ולאמץ את השינויים שעליהם החלטנו בשנים האחרונות. הוא הקפיד להשתתף בכל הצבעת קלפי וזאת רק אחרי שהבין את הנושא שעל הפרק. כך הוא היה שותף לחברה שלנו למרות שלא שמענו אותו מתבטא.

בשנים האחרונות נעזרתי בדויד בניסוח תביעות מגרמניה עבור ניצולי שואה, שאני עובד עבורם בהתנדבות. כשבאתי אליו בבקשה לבדוק איזה נושא שכתבתי בגרמנית, ממש אורו עיניו והוא התעורר מתוך התרדמה, שבה היה שקוע רוב הזמן. ואז הוא תיקן כל טעות סגנונית וכל פסיק כדי שהתביעה תהיה מנוסחת כראוי.

לאביבה, שבאה עם דויד לקיבוץ והמשיכה לדאוג לו בבדידותו ובמחלתו, יחד עם המטפלות שדאגו לו – אני מבקש להביע את מלוא ההערכה על המסירות והחברות.

בפגישותי עם דויד הכרתי אדם חכם, הגון, תמים משהו, המשתדל לחיות לפי עקרונות, שאימץ עוד בצעירותו. הוא חי איתנו כטיפוס קצת אחר, שצבע את החברה שלנו בגוון מיוחד. כך אזכרנו.

סולו


נירים,29 באפריל 2018

דוד יקר,

אתמול כשנודע מותך, שאלתי את אביבה אם אהבת לבוא אלינו...אביבה אמרה שמאד. 16 שנים באת לבית שלנו, ביום שישי בשעה שש, אפשר היה לכוון את השעון.
השתדלת לא להכביד, תמיד הכרת לי תודה. הבאת נוף אחר, אקלים אחר, נימוס ומנהגים מארץ אחרת. בשנים האחרונות חדלת לבוא, הכבישים שסללו בתוך הקיבוץ, האשפוז, בואה המבורך של ג'ני אליך, הפסיקו מנהג זה.
הבחירה של השינוי, לגור במקום כל כך שונה מזה שנולדת, גבה מחיר כבד- בדידות, זרות והתמודדות עם מחלה.
רחב אופקים היית, מתעניין בכל, עדין, חוש הומור וביישנות. היה בך רצון לכפרה, כמה רחוקה ברלין מנירים? סימלת סיפור הרואי של גיור, עליה לארץ ,בחירה בסוציאליזם ומגורים בנגב. כששאלתי אם אתה מצטער, אמרת שהיית בוחר באותה דרך בדיוק.
בשנים הראשונות אכלנו ביחד בחדר אוכל. הבנות שלנו בשבועות הראשונים לא עלו איתנו לאכול, זה הביך אותן- לא ויתרנו....רציתי שלא תשב לבד בערבי שישי ובחגים. גם אם הדברים לא הפכו אותנו לקרובים. מספיק- קשיי השפה, הזרות והמחלה.
אני חש שהיית אדם טוב- ושבעבורי עם מותך נגמר פרק, שכיוון גם את צעדי שלי האישיים והמקצוענים.
נוח בשלום אדם יקר.

יוסי קרמר