הנצחה

דף הבית > הנצחה
 
 
חפש

רעננה הלר

  • תאריך לידה
  • 23/09/1938 
  • תאריך לידה עברי
  •  
  • תאריך פטירה
  • 04/03/2018 
  • תאריך פטירה עברי
  •  
  • מקום קבורה
  • נירים 

רעננה נולדה לפני 80 שנה למשפחת גרינפלד וגדלה בקריית מוצקין. אחיה שלמה נהרג במלחמת השחרור בעת ליווי שיירה מבית אשל לנבטים. אחותה האהובה כרמלה היתה קרובה אליה כל חייה.
בהיותה נערה הצטרפה לשומר הצעיר והגיעה לנירים עם צמה ארוכה-ארוכה כחברת גרעין נירים, אי שם בשנות החמישים. ומאז היא כאן.
כאן נישאה לדבל'ה, ילדה את הבנות גליה וענת וגידלה אותן לתפארת. לאחר מכן אימצה לחיק המשפחה את שחר ונתנה לו בית חם. נולדו הנכדים, רעננה סייעה בגידולם ויצרה קשר חם איתם ואוהב איתם.
בנירים טיפלה בילדים ושנים רבות גם במתנדבים, עם לב פתוח לכולם. היתה שם בשביל לסייע ולעזור במקומות קשים וגם את הקשיים קיבלה בסבר פנים יפות. עסקה בדברים הקטנים שעושים טוב לכולם במניקור ופדיקור וקיבלה כל אחד לטיפול בנועם וחיוך.
גם אל הכלבים האירה פנים - קשה היה למצוא מגדלת כלבים אוהבת ומסורה ממנה.
אך יותר מכל רעננה היתה השומרת של השומרים. מידי יום ביומו, לאורך שנים על שנים היתה מתקשרת בנאמנות ומזכירה לשומרים בשער את תורנות השמירה הבאה עליהם לטובה, וגם זה תמיד עם חיוך.
יצרה חברות עמוקה עם משפחת ויסל השכנים. חברות של המון קרבה והמון אהבה - ממש משפחה. היא ומירה שכנות, חברות, בנות משפחה. חברות שנסתיימה בטרגדיה שרעננה לא התאוששה ממנה.
עכשיו, מוקפת בהמון אוהבים, בבנות, חתנים, נכדים, חברים, לצידם של חבריה סם ומירה - היא מובאת למנוחת עולמים. אנחנו כל החברים מקיבוץ נירים תמיד נזכור את האשה שקיבלה גם קשיים וגם עצב בסבר פנים יפות ונגעה בלבבות כולנו.
רעננה, נוחי על משכבך בשלום.


לאמא, מילה אישית ממני,

על כל דבר אמרת תמיד שלש פעמים, אז גם אני אגיד לך : אמא אהובה, אהובה, אהובה, תמיד תהיה ותמיד תישארי אהובה שלנו!.

ממני אליך, ותודות לכל קיבוץ נירים, למשפחה, לשכנים ולשכנות, מגליה וממני, וגם לליסי המטפלת.

ענת




אמא אהובה שלי

כשהייתי ילדה מתה אמא שלך, שאלתי אותך, איך אפשר. אמרת שאת מתגברת כי את אוהבת אותנו עכשיו יותר. אמרתי שאני אוהב אותך אמא יותר מכל דבר- צדקת.
אהבת להיות אמא, אהבת להיות האשה של דבלה, אהבת להיות רעננה של שחר, להיות סבתא. הצלחת להיות בת ואחות ודודה, חברה ושכנה.
פשוט אהבת בני אדם, מצאו בך כולם מסילות ללב- הייתה לך עין טובה והלכת תמיד בשביל המואר.

למדתי ממך לחייך אל העולם, לעשות כמוך רעש בכל מקום, לדבר עם כולם. יש לי גם חורים בידיים, גם אני מספרת ומגזימה, רחומה.
אבל לב גדול כמו שלך- אין לי ולא יהיה. אמרתי שאהבת כל כך הרבה אנשים ועדיין לא אמרתי כמה.

אמא, לא ידעת להיות חולה. לא ידעת להיות לבד וזה באמת לא התאים לך.
המחלה והדאגה לאבא גמרו את הרוח שלך. כולם אמרו שזה היה מהיר ולא סבלת. זה לא נכון, בשבילי התקופה האחרונה הייתה כמו חלום רע.

אמא, יש בי תודה על האהבה שנתת לי. אני רוצה שהיא תיוותר בי רק כך- עכשיו ובימים האחרים.

גליה

 


סבתא אהובת לבי,

אני אומנם נפרדת כאן, אבל מרגישה שמצד אחד נפרדתי ממך כבר לפני תקופה ומצד שני יודעת שלא אפרד ממך כי את תמשיכי להיות בלב שלי ובתוך לבבותיהם של אנשים רבים.
רציתי לשתף אתכם בכמה חוויות זכורות לי מהקשר עם סבתא:
- אני בת חמש ושואלים אותי את מי אני אוהבת הכי בעולם, את סבתא רעננה אני עונה בלי להתבלבל.
- סבתא מגיעה לבקר אותנו בשוויץ וישנה איתי בחדר, כל לילה אנחנו מדברות לפני השינה.
- אני בכיתה ו' ורוצה לפרוש מהחוג רכיבה על סוסים ומפחדת להגיד לאמא ואבא שאני רוצה לפרוש מעוד חוג. אני מתייעצת עם סבתא והיא אומרת לי שלא משנה מה אעשה אני הכי טובה.
- אני מקבלת תעודת הצטיינות בצבא, סבא וסבתא כל כך נרגשים שהם מקדימים בשעה ומגיעים לטקס שלפני.
- אחרי החתונה סבתא נגשת אלי ואומרת שכולם שואלים אותה אם היא סבתא רעננה. "לא ידעתי שאני כל כך מפורסמת" היא אומרת לי.
- לפני שבועיים אני עוזרת לסבתא לחפש משהו, במגירה שליד המיטה אני מוצאת ברכות שכתבנו לה לאורך השנים.
אלו חוויות יומיומיות שנוספו אליהם תשבוחות בקול רם מאמצע חדר האוכל, לימונדה ועוגיות, ארוחות ביום שבת, מקום מפלט בגיל ההתבגרות, כספים שסבתא מגניבה לנו מתחת לשולחן, צעקות –"התרר", הומור, אופטימיות, מרק כשחולים, אהבה לשמש, לחיות, לים, לפרחים, גאווה ואהבה אינסופית לבנות והנכדים.
אהבה ענקית לסבא, תמיד אמרתי שאני צריכה להקליט ולצלם אתכם, כי את השיחות בינכם גם טובי התסריטאים לא היו כותבים.
אנצל את ההזדמנות גם להתנצל. להתנצל כי כעסתי עליך לאחרונה בלב, על שוויתרת ובעיקר שאולי תעזבי אותנו כל כך מוקדם, מוקדם מדי.
אין גבול לאהבה שלי אליך סבתא ולגאווה להיות שלך. אקח ממך תמיד את האהבה, הבית הפתוח לכולם, הנתינה מכל הלב, אהבה וכבוד לחי לצומח ובעיקר למשפחה.

בדמיוני את כבר לא חולה, אלא מרחפת לך שם בשדה פרחים אינסופי.

שלך, נעה

(דברים לזכרה בהלוויה)

רעננה חברתי האהובה 4/3/18


איך איך לא אראה אותך שוב בשבילי השכונה נוסעת בקלנועית והתר רצה אחריך.
את רעננה אישה עם לב ענק, עם רגישות לזולת, כל משפחה חדשה שהגיעה לקיבוץ דאגת לפגוש להכיר להתייחס, כל מי שהיה חולה מחברי הקיבוץ התאשפז תמיד דאגת ולקחת לליבך.
הדבר הקשה ביותר שעבר עליך לאחרונה זה המוות הטרגי של סם ומירה שהיו שכנים עשרות שנים שהיו חברים שהיו משפחה מאז לא היית אותה רעננה היית ממש בשברון לב בעיקר הגעגוע היה למירה שהייתן כל כך קרובות.
כשהתגלתה המחלה הארורה הזאת רק לפני 4 חודשים ובאת לספר לי ידעתי שאת תצאי מזה, הרי את אוכלת בריא לא אוכלת מן החי אז מה פתאום שתהיי חולה.
אז גם הסברת לי "ניצה'לה אני טיפולים כימותרפיים לא עושה הגעתי לגיל 80 בריאה עם חיים מאושרים מספיק אם אפשר יהיה טיפולים ביולוגים אני אולי אנסה"
טוב די הבנתי את זה ושמחתי שלאחר מספר בדיקות אמרת לי שיאפשרו לך את הטיפולים הביולוגים הייתי מאושרת והייתי בטוחה שאת תבריאי.
בישלתי לך הכנתי לך כל מה שרצית, ואהבת מאוד את האוכל שלי וכל פעם אמרת לי תודה ויום אחד אמרתי לך "די רעננה אל תגידי לי תודה אני עושה זאת מתוך אהבה גדולה אליך ומתוך חברות עמוקה"
בתאריך 28/1/18 נסעתי מנירים לשבועיים ולפני שנסעתי אמרת לי "אוי ניצה'לה איך אני אהיה בלעדיך?" אמרתי לך רעננה יקרה התחלת טיפול אני אחזור בעוד שבועיים בטח כבר תרגישי טוב יותר ולצערי הרב כשהגעתי הביתה חניתי את רכבי ליד הבית והדבר הראשון שעשיתי הגעתי אליך ומצאתי אותך כבויה רזה במצב שבקושי התייחסת אלי יצאתי מביתך התיישבתי בחוץ ופרצתי בבכי לא הבנתי מה קרה לך.
המשכתי לטפל בך בכל לבי ולהכין לך דברים שאהבת אבל כבר כלום לא היה לך טעים ולא רצית לאכול ולשתות כלום.
רעננה את ראית כמה הרבה חברים באו לבקרך בתקופה קצרה זו שהיית חולה וכמה אהבה קיבלת מאנשים כי באמת היית מחוברת להמון אנשים והיית בליבם.
בשבוע האחרון את נפרדת מפנינה וממני אמרת לכל אחת לחוד מילות פרידה כששאלתי אותך למה את חושבת שזה סופך אמרת לי אני מרגישה.
רעננה הסתבר לי עכשיו שהיו דברים שרק לי ולפנינה היית אומרת ואפילו לא לבנותיך אחד מהם היה שבשבוע האחרון דיברת איתנו על כך שאחותך לא באה לבקר אותך כי בתחילת המחלה כשהיא רצתה להגיע את לא רצית להכביד עליה אז אמרת שלא צריך כי ידעת שמאוד קשה לה להגיע עד כאן אבל כשהבנת שאת הולכת ומסיימת את חייך את אמרת את זה מפורשות לי ולפנינה שאת רוצה שאחותך תבוא לבקרך. רצה הגורל רעננה יקרה שאחותך כרמלה התקשרה בשבוע שעבר ביום חמישי אחר הצהרים שזה היה השבוע שאת כבר סירבת לדבר עם אנשים בטלפון כי כבר לא היה לך כוח היית כל כך חלשה ותשושה. סיפרתי לאחותך את רצונך לראותה. לשמחתי כרמלה הגיע למחרת ביום שישי 2/3/18 בשעות הבוקר לבקרך, כשבאתי אליך בצהרים ונכנסתי אליך קיבלת אותי בחיוך ענק שלא ראיתי כמותו כבר חודשיים ואמרת לי "ניצה'לה אחותי ביקרה אותי גם גיסי והבן שלהם" חיבקתי אותך ואמרתי לך אני מאושרת בשבילך. כשפנינה נכנסה אליך מאוחר יותר באותו יום גם אותה קיבלת בחיוך של אושר וסיפרת לה על כך שכרמלה הייתה.
זהו יקירתי מבחינתך המשימה כאן הסתיימה ראית את אחותך וידעת שחג פורים הערב נחגג בקיבוץ עכשיו לא "אדפוק" את הקיבוץ עם המסיבה אפשר למות בשקט מבלי להפריע לאף אחד.
בלילה בשלווה ובלי להפריע לאיש ליבך הענק הטוב והאנושי ביותר שפגשתי - נדם.
נוחי על משכבך בנחת חברתי האהובה - ונשמתך תעוף לעולם הבא למשימות חדשות.

גליה וענת אתן נקלעתן למשימה ממש בלתי אפשרית ובלתי אנושית ועמדתן בה בגבורה גדולה. מחזקת את ידכן להמשך הדרך המצפה לכן ומתנדבת לכל משימה שתזדקקו בהמשך הטיפול בדבלה שאני מקווה שישתקם במהרה ויחזור הביתה.
לשחר אדרי המקסים והנהדר אתה בביקורך היית האור של רעננה אני הייתי שם ראיתי את זה בעיני רק שאתה היית בא היא חייכה ושמחה ורק אתה הצלחת להוציא אותה מהשכיבה שלה ומהבית שלה ולנסוע איתך לכלבו כמה אהבה אותך בכל לבה. תודה לך שהיית כאן בשבילה.
לנכדים ולכל המשפחה המורחבת הייתה לכם אחות מסורה אימא נהדרת וסבתא מדהימה תיהנו מהזיכרונות היפים והטובים שלכם איתה.

ניצה'לה