הנצחה

דף הבית > הנצחה
 
 
חפש

סם ומירה וייסל

  • תאריך לידה
  • 11/11/1935 
  • תאריך לידה עברי
  •  
  • תאריך פטירה
  • 24/03/2017 
  • תאריך פטירה עברי
  •  
  • מקום קבורה
  • נירים 

סם ומירה וייסל

סם: 24.3.2017 - 26.6.1935
מירה 24.3.2017 - 11.11.1935



סם ומירה של נירים

מירה ברט נולדה בפולין בשנת 1935 וכילדה הגיעה עם הוריה למלבורן. היא הצטרפה לקבוצה החדשה שהקימה את השומר הצעיר והכירה את סם .
סם (שמעון) וייסל נולד בשנת 1935 במלבורן אוסטרליה. הוריו הגרו לשם מהגליל הישראלי בשנות העשרים. בנעוריו היה חבר תנועת הבונים ואחר כך הצטרף לקבוצת היסוד של השומר הצעיר שם הכיר את מירה.
אחרי מספר שנות עבודה באוסטרליה שבמהלכן נישאו השניים – עלו לארץ בשנת 1958 הישר לנירים. וכאן הקימו את ביתם ומשפחתם.
סם ומירה היו תמיד שם נרדף ל"אוסטרליים" אולי בגלל המבטא שעוד נותר אולי בגלל שסם נראה תמיד כמו איש העולם הגדול שאוהב להנות בחיים.
שניהם היו חברי קיבוץ ואנשי שמאל בדרכם המיוחדת להם. סם עבד בנגריה, במטע, באקונומיה ולאחר מכן השתלם ועבר לענף הבניה. היה רכז בניה בנירים ועבד שנים רבות במחלקת הבניה של הקיבוץ הארצי. עד היום כל פרט במרחב הקיבוץ היה חשוב לו והוא דאג להגי ע לועדות הקיבוץ ולהתריע על קילקולים ומחדלים בתחום הבניה, הכבישים המדרכות וכל הקשור בנופו של מקום.
מירה בשקט הנפלא שלה באמפתיה ובכבוד לכל אדם .הייתה אשת מדעי החברה, הנחתה קבוצות וליוותה תהליכים חברתיים בכל רחבי הארץ. ובנירים ריכזה את ועדת בריאות שנים רבות וכיהנה בתפקידים אין ספור כסדרנית עבודה, מרכזת ו. עבודה ועוד ועוד.
סם ומירה הקימו משפחה לתפארת יונה נגה ורון. עם התרחקות חלק מהמשפחה לאוסטרליה מירה וסם היו למתארחים ומארחים וצברו שעות טיסה אין ספור בדרך לנכדים האוסטרליים ושעות נסיעה בדרך לנכדים בתל אביב.
מירה וסם היו אנשים פוליטיים סם פעל עוד במפ"ם ואחר כך פעל במרץ רב במפלגת מר"צ והיה לנציג הקיבוץ בועידת המפלגה מירה ראתה את סבל הזולת ורצתה בשלום. היא הפגינה עם נשים בשחור, בצומת גמא, נסעה לסייע במסיקי זיתים. התרימה לטובת ילדי עזה ופעלה בשיתוף פעולה עם נשים פלסטינאיות. וכל זאת בשקט ובתבונה. כאב הזולת הפך לכאבה האישי ומתוך כאב זה פעלה.
פתאום ביום שישי בדרך לחתונה בהתנגשות עם משאית נאספו שניהם מאיתנו. הם הותירו את יונה ,נגה, רון, הנכדים ואת כולנו כאן בנירים עם חלל ענק חלל כפול ומכופל. הדירה נותרה ריקה ואנו נותרנו המומים וכואבים.
לא נותר לנו אלה להבטיח שנשזור את זיכרם כאן ביננו בגן השבילים המתפצלים של הקיבוץ למען יהיו חלק מחיינו גם במותם.
אירית חפץ

תראי, אני ואבא ביחד

תודה לכל בית נירים על התמיכה, ברון, ביונה ובי ותודה לכל אלה שבאו מקרוב ומרחוק.
אני רוצה להגיד לכם מה אני חושבת מירה הייתה אומרת, ומירה הייתה אומרת לי בקול השקט שלה: נוגי, זה לא כל כך נורא, תראי, אני ואבא ביחד, אבא יכול להמשיך לעצבן אותי ואני יכולה להמשיך להתעצבן עליו.
תראי כמה הגינה שלי יפה, ותראי כמה מקומות התפנו בקופת חולים ואצל מומחים. אנחנו היינו בדרך לחתונה של נועהלה שלנו וכל כך חיכינו לזה והנה אנחנו קבורים פה בנירים בצל, כמו שאריה גניסלב תמיד המליץ – להיות בצל.
ותראי את רון עם שירלי הנהדרת שלנו והמשפחה שלה, ונטע ואספי ועמיתי ואז סם היה אומר call him sunshine.
תראי את יוני, איך שהיא הצליחה וכמה היא יפה ,ותראי את אילן כמה שהוא נהדר, וגיא וטל כמה הם למדו, ועובדים כל כך קשה ויפה.
ותראי אותך , כמה מעריכים אותך ואוהבים אותך בעבודה , ובאוסטרליה וכאן וכמה אורי נהדר וכל כך מצליח להצחיק אותך.
ותראי היו לנו את דבלה ורעננה שכנים וחברים כל כך הרבה שנים, ואת מיקס ועמליה מאחורינו, והיה לי את עליזה ואת אורנה שלימדה אותי לצייר ואת דב ודוד שיכולתי לדבר איתם על ספרים וכל החברים שלנו בנירים, וזה היה שווה את כל השנים הראשונות הקשות ובעצם הכול בסדר, רק הייתי רוצה שיהיה שלום אבל אולי ארנון יכול לסדר את זה.
ואני הייתי אומרת לה, אמא אני מקבלת את כל מה שאת אומרת ומבינה אבל אני רק רוצה שתבואי לתת לי עוד חיבוק אחד בבית הילדים וזהו, ומחר תבואי עוד פעם.
ולך אבא, אני מקווה שלא סבלת ברגעים האחרונים ושגם לך הכול נגמר מהר מכוון שזה שובר את ליבי שאולי ידעת מה קורה, למרות כל הקשיים שהיו לנו תמיד הייתי בטוחה באהבתך המלאה אליי, וליונה ולרון ואני יודעת כמה הנכדים הסבו לך רק נחת אושר.
נגה

אש ואדמה, רוח ומים

היום אנחנו נפרדים מסם ומירה, עם קהל כל כך מכובד ואוהב. אני בטוח שסם היה מבסוט מזה ומירה קצת נבוכה.
הייתי שמח לשתף אתכם בשני דברים על סם ומירה.
סם- היה אש ואדמה - חזק, יצרי קשה, לא מעט פעמים אהב לטרוף את החיים. אדמת הנגב שהם כה אהבו, היא אדמה מיוחדת, לא פשוטה אבל פורחת ומניבה יבולים מבורכים.
מירה - הייתה רוח ומים, היה בו כל הטוב בעולם אבל בדרכה המיוחדת, כמו שרוח ומים יודעים לחצוב בכל סלע, ככה היא הייתה חזקה.
בשילוב של אדמה טובה ומים מבורכים, צומחים דברים נפלאים וזה מה שהם היו ביחד. בית ,
משפחה, ילדים, נכדים ומעגל חברים כל כך גדול.
סם ומירה עשו מעשה שהיום הוא בלתי יאומן. עזבו בתים בורגניים ומבוססים ועברו לארץ רחוקה וקשה. ומכל המקומות בחרו להתיישב במקום ,שבטח בשנות ה 50 היה לא קל.
לפעמים שירלי ואני היינו שואלים אותם למה לא בחרו בשפיים או פלמחים, זה היה מגדיל את הסיכוי שלנו לחיות בקיבוץ. הבחירה לעבור מטעמי אידיאולוגיה לקיבוץ משקפת מה שהן היו. ישרים ,ברורים ומאמינים לאורך כל חייהם.
ככה נזכור אותם ובתחושת גאווה ואהבה נשחרר אותם לדרכם.

רון

הורים אוהבים

לכל האוהבים של ההורים, רציתי שתדעו- שאבא וביחוד אמא, תמיד אמרו שהם לא רוצים ליפול לנטל על אף אחד, ולאמא היה חשוב לא לאבד את
כל היכולות הקוגניטיביות, הפיזיות והנפשיות שלה.
וכמה שהכאב הינו מעבר למילים, כך הם היו רוצים להיפרד מאיתנו כשהם חיוניים ובריאים.
וכך אנחנו תמיד נזכור אותם, ההורים והסבים, הכי אוהבים, תומכים ונפלאים בעולם.
יונה

מילות פרידה מסם ומירה

אומרים שאדם הוא תבנית נוף ילדותו.
סם ומירה הם חלק בלתי נפרד מנוף הילדות שלי ועוד הרבה אחרי זה.
מאז ומעולם הם היו ״השכנים מאחור״.
אני יכול בקלות גם היום, לדמיין את סם יושב עם קסדה על הראש, ביחד עם אבא שלי בקומנדקר של המילואימניקים מהגוש.
סם, האיש של הרעיונות המשוגעים במסגריה ושרטוטים עם גיר איך הזווית צריכה להיות, או איך בדיוק צריך לבנות את השיפוד המסתובב של החזר-זארה כדי שהבשר יתקע בו נכון.
בשולחן שלו במסגריה, תמיד היו הכלים הכי חדשים, היה לו פלס מיוחד ונדיר עשוי מעץ ומכשירי מדידה משוכללים, אנחנו היינו יכולים רק לקנא.

עוד כשהיינו ילדים ארוחת הבוקר של סם ומירה הייתה חוויה מיוחדת, הם אלו שלימדו אותנו לאכול וג׳ימייט מרוח על טוסט בשבת בבוקר, כמה לא שגרתי ומשונה אבל מסוג הדברים הקטנים שנשארים איתך לכל החיים.

אנשים מיוחדים היו סם ומירה, סם - האיש שהיה לו כובע אוסטרלי הרבה לפני שלכולם כאן היו נעליים אוסטרליות. דרכנו ההנדסיות נצלבו אין ספור פעמים, כשהיה רכז בנין אני הייתי השולייה של משה הנגר, מאוחר יותר כשפיקח על בניית בית התמר בנחלת בנימין נפגשנו לשיחה מרתקת על שיחזור המעקות המקוריים, כשעבד ב א.ב. תכנון ברחוב קרליבך היינו אנחנו תל אביבים מתחילים והוא לימד אותנו ללכת למסעדות ולשבת לשתות ויסקי טוב.

הרבה זכרונות מהמון שנים. מירה עם נשים בשחור, סם מגייס את החבר׳ה להוביל עוד מכבש לסטודיו של דובלה, יוצא עם אופניים לגזום את השדרה, בילבון הכלב של מירה ורון, או סם בתור אקונום שקיבל את הגרפיטי ״סם הקוסם״ בפורים בחדר האוכל הישן..

אזכור אותם תמיד, מירה עם החיוך התמידי והלבביות, וסם עם ההליכה המתנדנדת ולחיצת היד החזקה כלכך. מסוג הדברים שמעצבים את נוף ילדותו של אדם.
חגי יבלונקה

מירה וסם

מתוך התדהמה הצער והכאב עולות מחשבות ועולים זכרונות מימים רחוקים.

עברנו יחד שנות חיים לא מעטות. ארבע מהן צמודות מאד מימי בית התינוקות והפעוטון.
משפחתו של סם ומשפחתה של מירה, משפחת ויזל ומשפחת ברטת מסמלות ביחד את קורות עמנו בדורות האחרונים. התיישבות בגליל ביסוד המעלה בראשית הציונות ועקירה לאוסטרליה. יציאה מאירופה ממש ברגעים האחרונים לפני השואה ומעבר לאוסטרליה.
סם ומירה נולדו שם. מגשימים את החלום הציוני, עולים לארץ, מתישבים בנגב והם כאן לנצח.
הייתי עדה לשיחה שהיגיעה אליהם מאוסטרליה. בימים ההם הטלפון היה רק במזכירות עם שלוחה לחדר האוכל והימים ימי ההמתנה לפני פרוץ מלחמת ששת הימים. תשלח את הילדים! אמרו משם וסם ענה בתקיפות: אלה הילדים שלנו ואנחנו לא שולחים אותם לשום מקום!
אחר כך הגיעו הוריה של מירה ואמה חילקה בלילות קפה לחברים שישבו בעמדות והרגישה שותפה ותורמת.
אחרי זמן היגיע גם אבא של סם ושתלנו יחד עץ בחצר הפעוטון. כל כך סמלי .
עבדתי במפעל עם מירה הנבונה והנעימה תקופה ארוכה, ניהלנו הרבה שיחות על אשר התרחש במקומותינו באותם ימים. גם העלינו זיכרונות יקרים ונעימים על מקור השם יונה, על רון אשר לבטח צמח לתפארת בזכות מנות החלב הנוספות שהיה שותה גם בלילה עד כי השומרים חכחו בדעתם אם לא להביא לו סטייק טוב מחדר האוכל, שיהיה שבע וישן בשקט. ובין יונה ורון כמובן גם על נוגה החמודה שדומה כל כך למירה.
והיום.... מציאות מיותרת ועצובה אך לא ניתן לשנותה.
נוחו בשלום בדרכם האחרונה, אנחנו נשארים עם הזכרונות.

 

אורה חסין

 

סם, לחבר ורע,

איש ישר אמיתי, לפעמים נוקשה ולא מוותר על שלו.
וסם ומירה, אנשי השלום.
בכל פגישותי עם סם, דיבר על ילדיו ונכדיו ועל הצלחתיהם, אהבם אהבת נפש.
את סם הכרתי בזמן עבודתנו המשותפת במחלקת הבניה של הקיבוץ הארצי, הוא כפעיל ואני כשכיר. הסתובבנו בכל קבוצי השומר, בכל קצוות הארץ, וגולת הכותרת היתה בנית קיבוץ חדש, אליפז.
לימים, כשהפכתי לעצמאי וסם חזר לקיבוצו, ביקשתיו לעבוד בחברתי כמפקח על בתים לשימור ושיחזור בתל אביב. סם לא וויתר לעובדים והחזיר את הבתים המשוקמים לקדמותם.
וכל התקופה ההיא ולאחריה, אנחנו חברים ונפגשים בביתי בתל אביב..
במפגשים אלה הכרתי את מירה שהפכה גם היא למשפחה, אשה למופת, זוג איכותי.
יהיה זכרם ברוך

 

מוישלה רשף