זאב רם נולד כוולף גרוסמאן בעיר באוצן הסמוכה לדרזדן. בגרמניה המזרחית בפברואר 1926 .
הוריו איזידור מאיר גרוסמאן ואמו רחל גרינברג הגיעו מפולין. אביו היה רוכל בבגדים וכשהתבססו פתחו חנות
מהודרת וסדנא לתפירה.
עם עליית הנאצים לשלטון גורשו אזרחי פולין חזרה לשם ומשפחתו של זאב הפכה לחסרת נירות. בליל הבדולח העסק הותקף ובעקבות כך האב שלח את זאב ואחיו בשל מראם הארי לדוד חשוך ילדים בבלגיה ומשם הם הועברו לבית יתומים ולחוה בטולוז. עם התקדמות המלחמה הם נשלחו לחוות חקלאיות למלא את מקום הגברים שהיו בחזית. כל משפחתו מלבד אביו נספתה בשואה.
עם תום המלחמה זאב ואחיו יצרו קשר עם מוסדות יהודיים ועלו לארץ באמצעות ארגון עליה ב' הם התגוררו תקופה קצרה בהזורע ועם התגבשות גרעין השומר הצעיר עברו לעין החורש לחברת הנוער. עם חברת הנוער הצטרף לקיבוץ נירים בדנגור. בעת ההתקפה זאב יצא לליווי שירת אספקה בניר עם הוא ביקש לשוב מיד לדנגור . הוא היה תקופה בראשון לציון ועבד שם בטחנת הקמח. בעת העלייה לחירבת מעין הוא עבד במספוא ובעדר הבקר . העדר נדד והצוות ליווה אותו רכוב על סוסי רכיבה ומלווה בכלבים. זאב עבר אחר כך לרפת החלב ועבד בה 20 שנה אחר כך היה חצרן הקיבוץ וחצרן בתי הילדים . 17 שנה הוא היה אחראי על האולם ודאג לתפעולו ואחזקתו. זאב היה נשוי לשולה מעל שישים שנה והיה אב נאמן ואוהב לנגה ,אילת, בועז וסיגל וסבא ללוטם, הדר, ירון, שניר, חן, אביב וגל
יהי זכרו ברוך
אבא יקר שלנו
עזבת אותנו במפתיע בלילה שבין שישי לשבת. בשקט במטתך, כפי שרק צדיקים נפרדים.
בגיל 90 וקצת, היית צעיר, יפה,אנרגטי ושמח, עם זכרונות לפרטי פרטים של עבר והווה בחיים. והכל מטובל בבדיחות והומור המיוחד רק לך. חייך היו מלאי עיניין, הגשמה ועשייה, מהקמת המדינה, בניית הקיבוץ עם גרעין ההכשרה מעין החורש, ויצירת משפחה גדולה ומאושרת.
אבא עבר ילדות לא קלה בתקופת השואה כאשר נפרד מהוריו, ובגיל צעיר נאלץ להתחבא ולעבוד בכפר מרוחק
בדרום צרפת ,עד שהגיע בדרך לא דרך עם עליית הנוער לארץ ישראל. יחד עם זאת, ציינת שתמיד המזל האיר לך
פנים, כי היית בצד שבו לא שרקו הכדורים. רבים הזכרונות המלווים אותנו בחיינו הבוגרים. איך היינו מלווים אותך בעבודתך ברפת לראות המלטה או חליבת לילה, או טיולים בימי שבת עם פרץ החמור, לחורשת האורנים לאסוף פטריות. וכן אהבתך הגדולה לסוסים כאשר רכבנו עם עדר הבקר. אהבתך לבעלי החיים הקיפה אותנו עוד מילדותינו. תמיד הבית היה מלא בכלבים, דגים, חתולים וציוץ ציפורים. הבית היה חם ופתוח לכול, בביתינו נקלטו אחים מאומצים מחברות הנוער, ילדי חוץ ואף אפריקאים שבאו ללמוד חקלאות בקיבוץ.
הנכדים שגדלו על ברכייך, כאשר שרת להם "הופה, הופה, רייטער ווען ער פעלט דאן שרייטער" לא ישכחו את הטיולים בקלנועית ברחבי הקיבוץ ומחוצה לו, ביודעם שזכו לסבא חם ואוהב.
מאז שאמא שולה עזבה אותנו, לוותה אותך קרול במסירות ואהבה.
אבא, אנו נפרדים ממך בידיעה שגם בלכתך עשית בשקט
ושלווה, ללא סבל, בדרכך.
למרות שהפרידה קשה, אוהבים אותך מאוד וכבר מתגעגעים.
תמיד תהיה בליבנו. מכולנו המשפחה האוהבת
איילת

סבוש יקר שלנו, סבאלה

כשהיית חוזר מבית החולים בפעמים המעטות שהיית, ביקשתי ממך לא לעשות קונצים כאלה ולא לחזור לשם יותר, והנה הקשבת לי עם כל העקשנות שלך! אותה העקשנות שהביאה אותך בין היתר לגיל 90.

סבא אהוב שלנו, היית לנו סבא מדהים ומיוחד. חיבקת אותנו ואהבת אותנו בדרך הייחודית והיפה כל כך שלך, שהיא רק שלך. הצחקת אותנו כל הזמן וככה גם נזכור אותך, צלול, חזק מצחיק.שנון ויפה. הכי יפה בעולם. תנוח עכשיו בגאווה ענקית, סבא, על מה שהשארת פה, אתה וסבתא. תנוח בשלווה אחרי 90 שנים של חיים בהם עברת כל כך הרבה. אנחנו פה ממשיכים אותך, אוהבים אותך ומתגעגעים כל הזמן.

הדרך הכמעט מלאכית שבה עזבת את עולמנו היא הוכחה אחרונה לכולם כמה מזל טוב וברכה היו לך. סיימנת את דרכך בקיבוץ שעליו נלחמת ואת נופיו הכי אהבת, בבית שלך שבו גידלת 4 נשמות ענקיות וטהורות, ובחדר במיטה שהייתה צמודה לסבתא שלנו, שולה שלך, שזכות הייתה לכל מי שהיה נמצא ונכח בחייה.

השארת אותנו שמחים בזה וגאים בך על כל השנים שעברת פה ועל מי שהיית.
אני יודעת שבסיום כזה. בליל שבת בלי שום מחלה או סבל אחרי 90 שנה יש מישהו למעלה שאומר לך גם תודה על מה שנתת בעולם שלנו.

אוהבים אותך הכי בעולם, זוכרים אותך בכל רגע ומתגעגעים בלי סוף.
תמיד תהיה היקה שלנו, הכי יפה שלנו !

הנכדים