אנחנו עומדים כאן ולא מאמינים שאתה לא איתנו יותר .
בשנים האחרונות נלחמת באומץ ובכח במחלות שונות וקשות.
כלפי חוץ מעולם לא התלוננת. לא בקשת רחמים והנחות.
ולכן היה נראה לנו שאתה תצליח להתגבר על כל המכשולים והמכאובים.
אבל הגוף שלך לא יכל להלחם יותר, ולבסוף נכנע.
אהבת מאוד את עבודתך, והיית תמיד מסור ואחראי בכל תפקיד שבצעת.
התחלת כחשמלאי בקיבוץ, המשכת כאחראי על בתי הקירור ביח"ם, ועם יציאתך לגמלאות היית אחראי על הקמת בתי הקירור בנירים.
במסירות אין סופית נסעת פעם אחר פעם , אחרי שעות העבודה, בשבתות וחגים, לתקן תקלות ולוודא שהכל בסדר בבתי הקירור.
מעולם לא עגלת פינות ולא התנערת מאחריות. תמיד בצעת את עבודתך בנאמנות ועל הצד הטוב ביותר.
היית אדם מאוד משפחתי, מסור למשפחה ומוכן לעשות הכל למענה.
אתה ואמא הייתם דוגמא עבורנו למסירות ונאמנות בין בני זוג.
תמיד תמכתם ודאגתם אחד לשני, וידעתם שיש לכם על מי לסמוך לאורך החיים.
אהבת להמצא בחברת משפחתך, מוקף בילדיך ובנכדיך. שאבת כח מעוצמתה ולכידותה של משפחתנו.
כילדים חנכת אותנו קודם כל להיות בני אדם טובים. לתרום לכלל, לעשות את המקסימום, לדאוג אחד לשני ולהשאר מגובשים ומלוכדים.
זאת הנחלת לנו בדרכך השקטה והצנועה .

היית הצלם המשפחתי שלנו. דאגת לצלם ולהנציח רגעים משפחתיים מאושרים, וכן את הנכדים בגדילתם.
אלבומי התמונות שהענקת לילדינו לימי ההולדת שלהם ,יישארו עימנו ועימם תמיד כמזכרת ממך.
בשנים האחרונות פיתחת אהבה מיוחדת לצילום ציפורים.
צילמת כל ציפור אפשרית שהגיעה לביקור בנירים ובסביבה.
הצלחת לתפוס עם העדשה שלך רגעים מיוחדים ונדירים, בסבלנות ובנחישות.
לשמחתנו נערכה לפני כחודש בקיבוץ תערוכה של צילומיך, ובה היית גאה ומאושר.
כל המשפחה המורחבת הגיעה לצפות בתערוכה, ונכדיך הקדישו לך בספר המבקרים מילים חמות אוהבות ומפרגנות , והביעו אהבה וגאווה לך כצלם וכסבא שלהם. אנחנו שמחים שזכית לקרוא את דבריהם ולהווכח באהבתם הענקית אליך.

נוח על משכבך בשלום אבא.
אנחנו מבטיחים לדבוק במורשת אותה הנחלת לנו,
תמיד נדאג לאמא, ונמשיך לשמור על משפחת כספי מלוכדת וחזקה.
אנחנו אוהבים אותך.
מכל ילדיך.
הילה כספי


אבא נולד בפתח תקווה ב-11 במאי 1938, להוריו מלכה ואביגדור, אח למרים.
בילדותו למד בבית הספר היסודי השייך להסתדרות ילדי העובדים בפתח תקווה. בכיתה ג' הצטרף לתנועת הנוער "השומר הצעיר" בגדוד נירים. כשסיים 8 שנות לימוד, בגיל 14 סייע בפרנסת המשפחה ועבד במטעים ובעבודות חשמל אצל קבלן. בערבים השלים את לימודיו. בשנת 1956, בהיותו בן 18 התגייס לנח"ל ועם גרעין נירים הגיע לקיבוץ. בנירים הכיר את אמא שלנו ובשנת 1961 נשא את אמא לאישה וזכה למשפחה עם ארבעה ילדים ו-13 נכדים. אבא היה כל חייו איש עמל ועשייה, לרגע לא נח. הוא למד הנדסת חשמל, אלקטרוניקה וקירור. במשך שנים עבד בחשמל בקיבוץ וניהל במשך 27 שנים את פרויקט בתי הקירור והחשמל ביח"מ. לפני כחמש שנים יצא לפנסיה ומיד נקרא לדגל לצורך הקמת פרויקט בתי הקירור בנירים. את שעותיו הפנויות כפנסיונר השקיע באהבתו הגדולה לתחביב הצילום. לפני כחודש זכה להגשים חלום גדול ולהציג את צילומיו בתערוכה בקיבוץ. בתחביבו זה עסק עד יומו האחרון.

הספד ליעקב כספי (פופיק)

בשנת 1982 הגיע פופיק ליח"מ (המפעלים האזוריים) לניהול תחום החשמל והקירור המהווה חוליה מרכזית במערכת הייצור והאחסנה של התוצרת החקלאית של המשקים.

מאותו הרגע ובמהלך 26 שנות עבודה רצופות, הייתה ידו של פופיק, קשורה בכל מערכת ממערכות החשמל ובכל בתי קירור שהלכו והתרחבו תחת אחריותו המקצועית במהלך השנים להיקפים גדולים ועצומים.

הנוכחות שלו במרחבי המפעלים הייתה אינטנסיבית ובלתי רגילה, תוך שהוא רכוב על גבי הקטנוע, מגיע לכל פינה ולכל תקלה בהפגנת שליטה וניהול צוות העובדים. וגם אם יום העבודה הארוך שהתחיל בשעה 06:00 בבוקר ונמשך בד"כ עד לשעה ארבע חמש אחר הצהריים, היה מעייף ומייגע לכשלעצמו, לא מנע הדבר ממנו להתייצב בקביעות כל יום, לאחר ארוחת הערב בנירים ובימי השבתות בשעות הבוקר ולכתת את רגליו לביקורת ובקרה בחדרי הקירור על מנת לגלות ולאתר כל תקלה מבעוד מועד.

הסיסמה שהטביע פופיק במהלך עבודתו הייתה: שהקירור איננו בית-החולים. משמע הדבר: כי אם הכנסת לקירור תוצרת לקויה או פגומה אל תצפה שהתוצרת תבריא במהלך שהייתה בקירורים, אבל בכל הזמן שהתוצרת הייתה בקירורים, היא זכתה לטיפול אישי ואוהב מידיו של פופיק ואנשי צוותו, תוך דאגה לשמרה על הצד הטוב ביותר.

חבר ועמית לעבודה במלוא מובן המילה בעל מקצוע ברמה הגבוהה ביותר, עובד/מנהל מסור ואחראי מהמדרגה הגבוהה שתרם תרומה עצומה לפיתוח ולסטנדרטים שיח"מ הובילה בתחומי החשמל והקירור.

בשם צוות העובדים והמנהלים לדורותיהם אנחנו מצדיעים לך.

תהה נשמתך צרורה בצרור החיים.

(ישראל חולתי – יח"מ)