עודד כוכבי נולד ב-25/8/33 ג' באלול תרצ"ג, בתל אביב, להוריו רחל וחיים.

בגיל צעיר, עברו הוריו לירושלים. שנות הילדות היו קשות. הפרנסה לא תמיד הייתה מצויה. האב עבד בבניין, רחוק מן הבית, והאם התקשתה בגידול שני ילדיה לבד, אך נופי הילדות הירושלמית, ליוו את עודד לאורך חייו.

ב-1945, בגיל 12, עזב עודד את הבית, ועבר לכפר הנוער בן שמן. לראשונה ידע טעמו של שפע יחסי, חיים בחברת נעורים תוססת, לימודים מסודרים ומפגש ראשון עם רעיון תנועת הנוער השומר הצעיר. עם פרוץ מלחמת השחרור ב-1948, הועברו ילדי בן שמן, לכפר ויתקין, ובתום אותה שנה, הסתיימה גם מסגרת הלימודים הפורמלית. ב-1949, עבר עודד לכפר מסריק והצטרף לחברת הנוער שהקימה את גרעין "ארזים", ויחד אתם הצטרף לקיבוץ נירים, בינואר 1950. נער בן 17 היה בבואו, חדור אמונה חמה, תמימה ובלתי מעורערת בצדקת הדרך, וכאן, במקומותינו, בנוף הזה, קבע את חייו.

ב-1963 הקים את משפחתו ונשר את דרורה לאישה. הוליד ארבעה ילדים. זיו (1963), ניצן (1967), אופיר (1974), סיגל (1978). היה אב אוהב ומסור, אבא של תשומת לב, המו קרבה וגלוי לב, וגם דרישות לא מעטות.

במשך השנים, ועד יומו האחרון, היה עסוק ומעורב בנושא החקלאות בנירים ובאזור, ולאחרונה גם בהיקף ארצי. עודד היה ממקימי ענף השלחין בנירים ושותף פעיל בעיצוב דמותו המיוחדת. מתוך חזון של חקלאות מצליחה בנגב, עסק בחיפוש מתמיד אחר גידולים חדשים שיתאימו לאזור. זני חיטה, סלק סוכר, בוטנים, כותנה, ירקות שונים. בראיה שהקדימה את זמנה, השתלב כבר ב-1957 בהקמתו של יח"מ (יישובי חבל מעון) והיה חלק מרקמתו הפעילה עד יום מותו.

ב-1974 יצא לרופין לקורס רכזי משק וב-1980, המשיך בלימודיו במדרשת רופין, בקורס מנהל עסקים, אותו סיים בהצטיינות.

הדרכה בקיבוץ כרמים, הייתה היעד הבא, בשנים 1982-1983. הייתה זו תקופה של קשר אמיץ עם אנשים צעירים אתם היה שותף במעשה בראשית של הקמת ישוב חדש, תוך אחריות לשטח הכלכלי והחברתי. תקופה זו בחייו נחשבה בעיניו כזכות גדולה שנפלה בחלקו.

בין השנים 1984-1986, היה מרכז משק בנירים. כאיש הנגב, שהיה מודע לחשיבות המים, יזם ופיתח מפעלי מים חדשים, נקזים, אגירת מי שיטפונות, מים מליחים.

הוביל מהלך ארוך שבסופו הוקם שוב מפעל בנירים, וראה בצער את סגירתו.

הלול הורחב, נוספה עוד שלוחה, ונוספו גידולים בשלחין.

תרומתו הייחודית ויכולתו, בכל תחומי החיים, באה לידי ביטוי במלואה.

תמיד מילה טובה, בדיחה עסיסית, איש שלא ידע מנוח, תמיד טרוד, עסוק, תמיד תורם. והעיניים, המבט הסורק את הסביבה ומביט קדימה.

עודד – איש של חום וקרבה שותף לשמחה ולמכאוב. מעורב ופעיל, חרוץ ומעמיק, מגיב לכל ארוע, רגיש לכל שינוי, איש של אחריות ועבודה מסורה, דקדקנות ללא פשרות, הדורש מעצמו כמאחרים. איש של ספר טוב, היודע להתחלק בחוויות עם הסובבים אותו. והסיגריות, עשן הסגריות האופף אותו תמיד.

ככה נזכור אותו.

עודד נפטר מדום לב ב-21/12/92 כ"ובכסלו תשנ"ג, ונטמן באדמת נירים, ביתו.

בן 59 היה במותו.