הנצחה

דף הבית > הנצחה
 
 
חפש

זאב מאיר

  • תאריך לידה
  • 22/04/1928 
  • תאריך לידה עברי
  • ב' באייר תרפ"ח 
  • תאריך פטירה
  • 23/10/1995 
  • תאריך פטירה עברי
  • כ"ט תשרי תשנ"ו  
  • מקום קבורה
  • נירים 

זאב נולד בתאריך 22/4/1928 בקלן, גרמניה, בן שני לאלזה וליוהן גאורג מאיר.

הוריו נפרדו כשהיה בגיל צעיר מאוד ועם אחיו הבכור – לואיס – עבר לבית יתומים.

לאחר עליית הנאצים לשלטון ברח האב עם הילדים מגרמניה לבוליביה. מאוחר יותר נספתה האם בבלגיה ע"י הנאצים.

זאב הגיע לבוליביה כשהיה בן 11. הוא למד בביה"ס "אורט" מסגרות ומכאניקה עדינה, ובזה עבד עד ימיו האחרונים.

בהיותו כבן עשרים הוא וחברו הטוב הצטרפו לגרעין השוה"צ בברזיל. בהגיעם לשם נשאלו ע"י החברים מאין באו? כשאמרו מקוצ'במבבה, קראו לזאב "קוצ'ה" ולחברו "במבה". עד היום הזה.

חברי הגרעין עלו לארץ והגיעו לקיבוץ נגבה ישר מהאוניה.

אחת עשרה שנים היה זאב חבר נגבה ולאחר נישואיו לחיה בשנת 1961 הגיע לנירים.

בנירים הקים זאב את משפחתו וביחד עם חיה, בת זוגו לחיים, גדלו באהבה רבה את שני הילדים את דורון ואת רחלי והעניקו לשניהם בית חם למופת. לימים זכה זאב לראות את בתו רחלי נישאת לאיש ומקימה משפחה משלה. לא היה אדם מאושר ממנו בטיילו בשבילי נירים עם נכדו.

זאב מאיר היה איש קיבוץ במובן האנושי של המילה: הוא היה הקיבוץ והקיבוץ היה בו, והוא ביטא את הדבקות הזאת באכפתיות בלתי נלאית כלפי כל אירוע בקיבוץ ובמדינת ישראל ובעולם. לא איש של סיסמאות – איש של עשייה ושל מעשים בכל יום. אם צריך מישהו לוועדה פוליטית, אם צריך מישהו שייצג אותנו במפ"ם, אם צריך מישהו לעזור ביום הבחירות, אם צריך מישהו... אם צריך מישהו לעשייה, זאב קם ועושה את זה! זאב תמיד היה שם – במקום ששם צריך מישהו.

זאב – איש עבודה ויצירה. איש של כלי עבודה. מסגר בדרגת אומן, שאוהב את אומנותו ואוהב את האדם שמבקש שיתקן עבורו כלים שנתקלקלו. זאב עוסק בתיקון האדם ובתיקון העולם דרך הלמות הפטיש וסיבוב המחרטה. המחרטה היא כלי הביטוי האישי שלו. הוא הופך ברזל מסתובב לדבר מדויק, מבין את החומר ואיך נכנס אחד בשני ומסתובב להרבה זמן. זאב – אדם צנוע ופשוט, שידע לתקן כל דבר במסירות מקצועית. ידי הזהב שלו הן ידיים חזקות. תמיד הן שחורות ומגוידות. ידיים של איש עובד.

זאב – אחרון הפועלים. הדגל האדום הוא שלו. פועל בעל אידיאולוגיה ללא בושה. אידיאולוגיה, שמלווה אותו בלהט העשייה היומיומי, כשהוא רכון תדיר על הכלי במסגרייה, במכבסה, בשלחין על קומביין תפוחי האדמה, בפלחה על מזרעת החיטה, ברפת על המערבלת... ולהבדיל על מכונת כתיבה ישנה, על מכונת תפירה שהוא מחלץ אותה משביתה, על מכונת האספרסו במועדון ועל כלים רבים אחרים.

הנכונות שלו להתגייס לכל תיקון קשורה להכרה הפועלית שלו כאדם עובד וכחבר קיבוץ. שנים רבות הוא חבר מפ"ם נאמן, מפ"ם החדשה אינה לרוחו וההתחברות שלה לר"צ ול"שינוי" מכעיסה אותו מאוד. המרוץ ל"חיים חדשים" של רמון לראשות ההסתדרות לא מקובל עליו והוא מחזיר בחרי אף את פנקס ההסתדרות האדום שלו. זאב אינו חס על הנהגת הקבה"א ואינו חוסך מהם את שבט לשונו בכל מה שקשור ל"הסדר הקיבוצים" ולויתור בעניין הקרקעות. זאב – אדם של שאלות חכמות. לא תמיד מחכה לרשות הדיבור בשיחה, אבל יודע קיבוץ והקיבוץ יודע אותו.

אדם קם בבוקר, עלה על אופניים כחולים עם גלגלי בלון, נוסע לאט למסגרייה, אומר בוקר טוב, מוריד את שמיכת החאקי מעל המחרטה, לוחץ על המתג החשמלי (השאלטר) ומתחיל לעבוד.

יושב עם אשתו וחבריו בארוחות, חוזר למסגרייה, הפסקת קפה ועוגת הבית, בסוף היום מכסה בשמיכת חאקי את המחרטה, נוסע לחדר.

אדם ועולמו: אשתו, הבית, הילדים, הנכד, החתול, אחיו, דודה אינגה, אבא יוהן, ברידג', שעוני מטוטלת, מכונות כתיבה, מכונות תפירה, מכונות כביסה, מצילי אומות עולם, משפחה וחברים.

אדם רגיל עם אהבות רגילות. אדם שרוב ימיו חייך. כשפועל הולך לעולמו, נשארים הכלים לזיכרון, כלים אשר עשו טוב, טוב למכשירים, טוב למכונות, טוב לאנשים, טוב ללב.

אדם קם בבוקר,עולה על אופניים כחולים ויום אחד לא קם.

קלן-קוצ'במבה, נגבה-נירים, זאב איננו.

זאב מאיר נולד באפריל 1928 ונפטר באוקטובר 1995. בן שישים ושבע היה במותו.

יהי זכרו ברוך.