סבא קיץ / רוני גיטר מתוך ספרו של רוני גיטר: "רשימות בחצר קיבוץ נירים" 1965-2013 .פורסם לראשונה ב"השבוע בקבה"א, גיליון 908 ,1970.6.5 קיץ אחד, כמו סבא עתיק מאוד, יהודי עם זקן לבן וארוך ופרצוף של קפלים מאופנה מיושנת, וקמטים מחייכים של אחרי הכביסה. קיץ כזה הוא חם ומעיק, ובכל זאת יש לו חיוך שובב ומתפרחח. כמו סבא לבן הזוכר את כולם - יודע הקיץ, שלפניו כבר היה אביב וסתיו וחורף ואחריו, איך לא, יבוא שוב הסתיו והחורף ואותו אביב. קיץ - מולדת לילדים, גלות למבוגרים. קיץ אחד הוא חופשה עליזה עם הרבה מחבואים ותופסת בתוספת גלידות ושיחות עם קיוסקאים. קיץ של לונה-פארקים, קרקסים נודדים, גלגלי ענק ודובים מתגלגלים. קיץ של ישנים בבוקר וקמים בערב. קיץ של אפריקאים שחורי עור או אנדיאנים אדומי פנים. קיץ של ריקודים ונשפי חשק, מסיבות קלפים במרפסת וגלי צחוק במקום רעמים. קיץ הוא שלל פאראדוקסים מעולפים. האיש אשר טבע בים ושתי ריאותיו התפוצצו מחוסר חמצן, הלך לשפת הים עם שתי רעותיו כדי לשאוף מעט מן האוויר הצח. קיץ של חוק היובש, אבל עם משקאות תוססים רבים. קיץ קשה, שאין בו אפשרות לצאת החוצה, ואין איש בבית בשעות החמות. קיץ שבו החכמים שותים ככל השוטים. קיץ - יקיצתו בקוץ וקיצו בפרח. קוץ הוא מזמור אבלות ליצרני הפרוות ושירת הללויה ליצרני תכשירים נגד מקקים, יתושים, זבובים וריחות זיעה בלתי נעימים. הקיץ הוא נוראי, חמסיני, שרבי, מלא נחשים ועקרבים. בלי נרקיסים, בלי חרציות, בלי כלניות. קיץ ללא טבע, רק מאווררים, רק מזגנים, רק מקררים. הקיץ מפצה אותנו במלפפונים ואבטיחים. הקיץ הוא חגיגה לאנשים שהאוכל הגיע אליהם למקומות המתאימים. קיץ כחול של יותר אנשים בבריכות ופחות אנשים בתלבושת. קיץ של הפגנות קורקבנים ותחרויות כובעים. קיץ של קשרים פתוחים, מחשופים משחררים, חולצות ללא כפתורים, מכנסיים קצרים, סנדלים מחוסרי אבזמים ונעדרי רצועה מאחור. בקיץ השמש צובעת את כל השקרים. בקיץ יודע הגבר בכמה בד השתמשה אשתו כדי לכסות את מערומיה, ואישה תדע, אם ענד בעלה את טבעת הנישואין בעת היעדרו לרגל עסקיו הדחופים. הקיץ הוא שם מקום למקומות במדינת ישראל. לכל מקום קיץ מקומי משלו: "יש קיץ עין גדי או קיץ תל דן או קיץ אוטובוס מספר ארבע לתחנה המרכזית בתל אביב או קיץ לכל מקום. הקיץ הארץ-ישראלי הוא אנטי-שמי. הצברים אוהבים אותו, לא ההורים. הצברים מרגישים בו כמו דג במים בפרט בשעת הרחצה בים. הקיץ הישראלי הוא פרובנציאלי, לא שווה ערך למזג באוויר קו המשווה, אבל שום ישראלי לא עורך השוואות מסוג זה. כל בעל זכרון קצר מכריז מלחמה על הקיץ הזה, כי הוא אינו זוכר איזה חורף הוא עבר. קיץ הוא סוג של פירות אשר אוהבים לאכול - לא לקטוף. קיץ הוא אלף ואחת דברים אהובים ושנואים. קיץ הוא שיגעון פרטי. קיץ עומד תמיד בתחרות לעומת הקיץ שעבר בתקווה לקיץ הבא. קיץ הוא לא נושא לוויכוח, הוא נושא להתרשמות. קיץ הוא אחד מארבע עונות השנה. מעין סבא קפריזי ומלא התחשבות. כל תופעה בו מעוררות "למרות" ולכן הופך בו כל "אף" ל"אף על פי" - חן! הקיץ הזה הוא אותו הסבא שהיה בהתחלה ועכשיו הוא הסוף.

רשימות בחצר קיבוץ נירים 1965 - 2013    
 
ילד קיץ - רוני גיטר 

מצבים - רוני גיטר