השמיים משתנים / בר חפץ

בקיבוץ כמו שלנו, הנוף, הטבע ועונות השנה משתלבים במקצב החיים ומשפיעים על כולנו. המדור שיעסוק בדברים שקורים בין האדמה לשמיים בנגב המערבי.

הקיץ לפני חודשיים שתלנו עוד 20 דונם של אבוקדו, איפה שהיו החממות של ניראל ליד בית האריזה של האבוקדו (בדרך לעין השלושה למי שלא מכיר). ובזה הגענו לאלף דונם של אבוקדו, בתוספת של 30 דונם ליצ'י שנשתלו לפני שנה, ויותר ממאתיים דונם בננות מלפני 5 שנים, וכל מה שידענו על החקלאות והנוף כאן השתנה.

החלקה הראשונה של האבוקדו בנירים נשתלה כחלקת ניסוי ב-1968. שישה דונם מאותה חלקה עדיין קיימים והם מעצי האבוקדו המסחריים המבוגרים ביותר בישראל. את המטע הבוגר (זה שבצד הרחוק של כביש הפרסה) שתלו בסוף שנות השבעים וגם הוא כבר בן יותר מארבעים. את גוש 2 (בכביש כניסה לקיבוץ בצד ימין) שתלנו ב-1997. אבל בשנים האחרונות, כמו שכל מי שמסתובב קצת בכבישים או קורא עיתונים יכול לראות ולדעת, כולם שותלים אבוקדו.

וגם אנחנו: בין 2014, אז חזרנו לשתול באמצע צוק איתן, ועד היום שתלנו עוד כמעט 750 דונם. מסביב לבית הקברות, וליד הבית הלבן, בשדרות א', שמצפון לקיבוץ, וליד כביש הפרסה מאחורי ניראל. חלק מהעצים כבר בגודל של עצים גדולים, וחלקם עדיין תינוקות, בסך הכל יש לנו באזור כ-45 אלף עצי אבוקדו. מכעשרה זנים שונים. אנחנו קוטפים ומשווקים אבוקדו מאוקטובר ועד יולי, כאשר כל זן מתאים לתקופה שונה בשנה.

את האבוקדו אורזים בבית האריזה לאבוקדו בניראל. מהשנה אנחנו משווקים דרך חברת שיווק בשם "תוצרת הנגב", חברה שבבעלות של יח"ם ומשקי הנגב ובעלת המותג דוד משה, כך שאם תראו בחנויות אבוקדו דוד משה - תדעו שהוא מכאן.

אז למה כולם שותלים אבוקדו? כי הוא בריא - זה שומן בריא כמו שמן זית, כי הוא בסטייל, בגלל הטבעונות, והישראלים אוהבים אותו במיוחד. רק להשוואה בישראל אוכלים 8 קילו לנפש של אבוקדו, ובאירופה בערך קילו וחצי, ולפני חמש שנים זה היה חצי מזה, אז מניחים שהביקוש ימשיך לעלות...

זה באמת על קצה המזלג על האבוקדו בנירים, מי שרוצה לדעת עוד תמיד מוזמן לשאול. ועוד דבר - הגדרות הן לא סתם, הן נגד גנבים ונגד חיות שעושות נזקים בעיקר לצינורות השקיה, ומי שרוצה לעשות לקט במהלך העונה שפשוט ידבר איתנו ונסביר לו איפה סיימו לקטוף.