יוסף אחיטוב-חוזר אל סמטאות ילדותי

דף הבית > בית המגן >  יוסף אחיטוב-חוזר אל סמטאות ילדותי
 
 
מתוך ספר הזיכרונות של יוסף אחיטוב- על ההגעה לנירים וימים ראשונים. 
ימים ראשונים בנירים כאשר הגיעה שעתי להתגייס לצבא, התגייסתי עם בני חברת הנוער שלי לנח"ל. בתאריך 1950.1.1 הגענו ל"חרבת - מעין". חברי נירים גרו אז ב"חירבת-מעין". אני הייתי בין אלה שסייעו בהעברת הקיבוץ שישב בתחילת דרכו בראשון לציון לנירים. למחרת עלינו כל בני חברת-הנוער, עם הציוד שלנו ל"חרבת-מעין". בתחילה גרנו שם בלילה באוהלים וביום עבדנו כדי להקים את נירים במקום בו היא נמצאת היום. כאשר באנו הנה מהצפון הירוק ראינו גבעה חשופה. בנירים לא היה שום מבנה. היה רק מבנה לחדר האוכל. כל אנשי דנגור ואנשי ראשון לציון הגיעו ל"חרבת–מעין". חלק מחברי מחברת-הנוער לא הסתדרו כאן. כאשר הגענו לנירים מנינו 18 איש. אני הייתי בין המבוגרים. כעשור להצטרפותו לקיבוץ נירים, כותב יוסף לעלון הקיבוץ, על אותה התקופה: היה זה בראשית דצמבר בשנת 1949 בכפר מסריק. ישבנו חבורת צעירים בני 17 בממוצע לדון בגורל גרעין "ארזים". ולהחליט כיצד נמשיך את דרכנו. זו היתה תקופה שחלו בה מאורעות היסטוריים לארצנו ולתנועה. הקיבוץ הארצי עמד לפני בעיה כיצד ומאין להשיג כוחות נוספים לשורת הקיבוצים מהם צעירים ומהם ותיקים שנפגעו במלחמת השחרור מאובדן אנושי ואובדן ברכוש. הועלתה תביעה להשלמת אותם קיבוצים. לאחר ויכוחים רבים ושיחות אישיות נוקבות, קיבלנו עקרונית את הכרעת התנועה לצאת להשלמה. עם זאת עמדנו על כך שיהיה זה קיבוץ צעיר ובנגב. לאחר חודשי מאבק עם הקיבוץ הארצי נחתם ואושר, גרעין "ארזים" ,יהווה השלמה לקיבוץ נירים. לאחר שנות חיינו בקיבוץ התבגרה והתעמקה גישתנו לחיי קיבוץ. אינני מזלזל בידיים עובדות חשובות הן מאוד. עם גרעין 'ארזים'. יוסף - באמצע למטה 25 זאת ידיים עובדות, ללא ראש חושב, לב מסור ונפש חפצה, לא ימלאו את התפקיד הגדול של בניין קיבוצי בו נהיה יחד שווי זכויות וחובות. מתברר כי קיבוץ היעד של הגרעין מטעם התנועה היה קיבוץ גבולות. סוכם על בחירת נציגים מהגרעין לפגישה עם אנשי גבולות. הנציגים אמורים היו להביא את רשמיהם מהפגישה לגרעין. נציג גבולות היה אמור לפגוש את המשלחת ביום חמישי ב"משקי הנגב" אשר בת"א, ולהביאם לקיבוצו. השעות נקפו ולא נראה זכר לנציג גבולות. לקראת סוף היום פגש חבר נירים אותנו חבורת צעירים נבוכים. לאחר ששמע במה מדובר, הציע לנו להתארח בנירים בראשון לציון, בנקודה הזמנית. למחרת סוכם שנלקח לנירים אשר בנגב ברכב של הקיבוץ. כמובן שקיבלנו את ההצעה בשמחה. האירוח וקבלת הפנים בראשון לציון היו "שגעון". התלהבנו מאוד, והחברה היתה לרוחנו. למחרת היום הגענו לנירים בדרך לא דרך, עייפים ויגעים. חברי נירים הציעו לנו ללון בנירים ולמחרת היום בשבת יסיעונו לגבולות. וכאן בנירים "ההצגה" נמשכת, ערב שבת, שירה, ריקודים ושמחה רבה. למחרת סיור בגבעה החשופה ללא עצים ודשא. זאת הגבעה המיועדת לישוב הקבע. כל מה שהיה הוא צריף חדר אוכל ושתי שורות של מגורים בצריפים שבדיים. עם כל זאת הרגשנו התלהבות רבה מלווה בתוכניות פיתוח ובנייה. לאחר כל הרשמים המקריים מהמקום ומנירים בכלל הוסענו למצפה גבולות. כאן מתברר שהדאגה היתה רבה. אנשי גבולות חיפשו אותנו ולא ידעו לאן נעלמו עקבותינו. היתה אי נוחות רבה מכל הפרשה והמפגש. עם זאת חברי גבולות עשו כל מאמץ כדי לתת לנו הרגשה טובה ויחס חם. בגמר הסיור מסרנו את רשמינו לשיחת הגרעין בכפר- מסריק, והפור נפל על נירים. זאת בניגוד מוחלט להחלטת הקיבוץ הארצי. כך קרה שבתאריך: 1950.1.1 התייצבנו בנירים. התגוררנו בצריפים בצפיפות ארבעה עם רוחל'ה וסמדר בבריכה בנירים 26 בחדר. השילוב בחיי החברה והעבודה היה מהיר ביותר. ברירות רבות בעבודה לא היו. באותם ימים סיימנו את העברת הרפת ואת כל מה שנותר להעביר מראשון לציון לנירים. החבר'ה התפזרו בעיקר בפלחה וברפת. עם גמר בניית הלול נעשו הכנות לקליטת מידגר אפרוחים ופרצה שריפה. הלול עלה באש לפני בוא האפרוחים. לא נותרה ברירה פינינו את מגורינו לטובת האפרוחים הרכים, ואנו הצטופפנו עוד יותר בחדרים. היתה קנאות רבה לשיתוף ושויון בכל שטחי חיינו. קומונה א' א' )אין כמעט רכוש פרטי, כל אחד מביא את רכושו הפרטי והוא מתחלק באופן שווה בין החברים. החל מתחתונים וכלה במתנות חתונה( מי זוכר? מחסנים פתוחים ללא נעילה, כולל מחסן המטבח. אכן הדרישות היו בהתאם צנועות. הארוחות היו חדגוניות. הן כללו בעיקר מוצרי חלב אותם יכולנו לספק בעצמנו. יש לזכור שהיינו מנותקים ומרוחקים מהכביש הקרוב ביותר לנירים כדי 25 ק"מ. בימי החורף לא ניתן היה להוציא את תנובת החלב לתנובה ואמצעי קירור לא היו בנמצא כך שאכלנו מוצרי חלב בשלוש ארוחות ביום. נוקפות השנים הגרעין מצטמק כדי מחציתו. עם זאת נשארנו במספר זה שנים רבות. עם הזמן התווספו לבני הגרעין בני זוג שהכפילו את מספרם