עוד סיפורי "מארבים", מתוך הספר על מרה גלילי ז"ל- וגם על קלנועית.
יוסף אחיטוב - בשנות החמישים הראשונות קולטים בנירים את חברי גרעין "ארזים" יוצאי חברת הנוער מכפר מסריק - יוסף אחד מחברי הגרעין מספר:
תקופת המארבים והשמירה על הגבול בתחילת שנות החמישים
שאול גבעולי היה מא"ז בקיבוץ, כשהגענו בסוף שנת 1949. בכל פעם היינו שותלים זיתים, ואחרי שבוע שבועיים הערבים היו עוקרים אותם. למרבה הפלא, שתילי הזיתים נקלטו דוקא אצלם...
יום אחד שאול גבעולי תפס את מרה, אשר בדיוק סיים קורס קצינים והיה בדרגת סג"מ, וגייס אותו להיות מפקד חוליה. בשנת 1952 אני גמרתי קורס מכ"ים, ונהייתי הסגן שלו. מרה עמד על כך שיהיו שלושה חיילים בחוליה, עם דרגות מתחתיו - סמל ורב"ט.
פעם אחת יצאנו עם מרה למארב לשמור על מטע הזיתים. זה היה לפני שנולדה בתי הבכורה סמדר, שהינה ילידת דצמבר 1953. המארב נועד להתריע בגונבי השתילים ולהפסיק את הגניבות. לא הספקנו אפילו לשכב במארב, ואז ראינו צללית של שיירה מתקרבת. היו שם כ-12 חמורים עם רתמות ו-2 גמלים. הם נהגו לשלוח את החמורים ראשונים, כדי שאם יירו החמורים יפגעו ראשונים. מרה אמר לנו בוודאות לא לירות באנשים. הוא נתן הוראה "אש – באוויר", ואמר לנו שלא נפגע באף חמור ואף אדם, כי איננו יכולים לדעת כמה אנשים היו שם.
לאחר שירינו באוויר עם הרובים הצ'כים שהיו לנו, הערבים ברחו. תפסנו את החמורים והבאנו אותם למשק חי ועוד מקומות. אם אתה חושב, שזה מנע מהם לעקור, אז התשובה היא לא. הם המשיכו לעקור, לפחות עוד כ-15 פעם....
הקלנועית- בכל פעם שמרה ראה אותי נוסע בקלנועית נהג לעצור אותי ולומר לי "הבט, יוסף..." - יוסף בחולם, לא יוסף בשורוק, כפי שכולם קוראים לי – "אני רוצה להגיד לך משהו". ידעתי שבטח עשיתי משהו לא בסדר והוא יטיף לי מוסר.
"אתה נוסע על הקלנועית וזה כלי מאד עדין. יש כאן סוויץ'...".
"כן, אני יודע", השבתי לו בחוסר סבלנות.
"רגע. עוד לא סיימתי.... אתה תולה על הסוויץ' כפתור, מחזיק מפתחות..".
בתשובה עניתי - "תגיד, מרדכי, זה שובר את הגב של הסוויץ'? כואב לו?"
ואז מרה נתן את תשובת המחץ - "אבל זה מעקם אותו, ואז אתה תבוא אלי, כדי שאני אתקן לך את הסוויץ'..."

קישור לדף "בית המגן" בפייסבוק.