משה תנורי-מוסה- 5 שנים למותו

דף הבית > בית המגן >  משה תנורי-מוסה- 5 שנים למותו
 
 

מוסה – משה תנורי ז"ל – שלוש שנים למותו. -

סיפורים על תקופה ה"גדעונים"

על הגדעונים וה"בילוי" בכלא האיטלקי כתב חיים סנש שיחד עם מוסה היו על אניית הרכש "אריסה"

http://www.palyam.org/Arrests/Batey_kele/Chaim_Senesh_Arsia.pdf

יש גם פרק על הפלגות ה"שיעו" מוסה הפליג עלייה בהפלגתה הרביעית לארץ – מעמוד 8 עד הסוף .

http://www.palyam.org/OniyotRekhesh/Scio

שיר הגדעונים שכתב חיים חפר .

http://www.palyam.org/display_it.htm

קישור לדף "בית המגן" בפייסבוק
.

אם אני צריך לנסות ולאפיין את אבא במספר מילים, אז אומר שהוא התנהל בשני צירים במקביל:

טובת הקיבוץ והדאגה לעתידו לצד המחויבת הברורה והטריוויאלית למשפחה.

אבא תרם ככל יכולתו בעבודה רבת שנים ברפת, בגזברות ובהנהלת חשבונות, תוך שתרם גם לצד החברתי של הקיבוץ כמזכיר ובין לבין ולאחר מכן המעורבות בכל הנעשה בקיבוץ, אם בהשתתפות בשיחות קיבוץ ובשנים מתקדמות יותר בשיחות המשפחה כדי להתעדכן בהכל. עד לאחרונה ממש ועל אף מצב בריאותו הרעוע, אבא התעניין בנעשה בקיבוץ.

כשסיפרתי לו לפני חודשיים שהוחלט לעצור למשך שלושה שבועות את מכירת הגזר לרוסיה, כתוצאה מעודפים גדולים, הוא שאל אותי: למה אתם לא מתכנסים לפני הזריעה ומחליטים כמה לגדל על מנת למנוע עודף... מה שאנחנו בני ה-50 לא השכלנו לבצע מציע לי אבא בן 86, חולה אלצהיימר שמוטרד מהקיטון בהכנסות המשק. עוד לפני כחודש בבית החולים , עניין אותו כמה טון חיטה קצרו ואיך זארה מסתדר בבית האריזה החדש.

אני זוכר את כל המפגשים עם בני המשפחה, קרובים ורחוקים ותמיד תמיד הם יצאו מכאן תחת ההרגשה שבנירים הכותנה הכי טובה, הגזר הכי כתום והפרחים הכי יפים בארץ... בסיטואציה אחרת, אבא יכול היה להיות מנהל שיווק.

לאבא לא היו חיים קלים בהיבט הבריאותי, הוא איבד עין באסון עין-גדי כשתחמושת ורימונים התגלגלו למדורה. בהיותו הפלמ"ח הוא עסק באופן בלתי חוקי בהבאת עולים חדשים לארץ, והוא לא "טופל" בידידות רבה מדי בבית הכלא באיטליה, שם נכלא לחצי שנה לאחר שנתפס. בעשור האחרון עבר ניתוח מעקפים ללב שצינורותיו קצת נסתמו ובשנים האחרונות חלחלה וחדרה לחייו ולחיינו מחלת האלצהיימר. אבל על כל אלה, אבא לא התלונן והתמודד עם כל הקשיים בשקט, ללא דרישות מיוחדות כמו בכל חייו: שקט, צנוע וישר.

דאגתו הגדולה של אבא לבריאות אמא והבנות, הטרידה אותו ללא הרף. אני מניח שסיטואציה כזו יכולה לפרק משפחות אבל אבא, כנראה, בנוסף שלכך שהטמיע בנו את התנהגות "כבד את אביך ואמך" תרם לנו לא מעט לכידות ושיתוף.

אני לא אוהב את המשפטים הבנאליים האלה שלפעמים אומרים בטקס כזה: אילו אבא היה יכול היה אומר: ובכל זאת אני מרשה לעצמי לחטוא בכך ולהגיד לכל הגורמים בנירים שליוו אותנו בשנה האחרונה - עזרתם לנו מאוד ומגיעה לכם הרבה תודה מאתנו.

דרור

הפרידה קשה מאוד,

אתה בטח מבין, אבא, שאין מילים גם אם התכוננתי לרגע בו נפרד ואתה תגאל מייסוריך, זה תמיד מפתיע ותופס אותנו לא מוכנים - בשבועיים האחרונים כבר ידעתי וראיתי שלא בטוח תתאושש, בשקט הזה שלך - לא מתלונן לא מקטר, מקבל את הקושי, היה קשה לראות אותך חסר אונים וסובל כל כך, ניסינו לעזור במה שרק יכולנו - ולא תמיד הצלחנו.

אם לחזור אחורה בזמן - לילדות המאושרת והשמחה שידעת להעניק לנו יחד עם אמא וליצור משפחה חמה וטובה היודעת לתמוך ולפנק ויודעת גם לצחוק על הכול כשצריך.

החוזקות שלך מלוות אותי גם היום ומהוות עבורי סימני דרך לחיים.

היית אבא חם ואוהב אכפתי ודאגן עד בלי גבול .

כילדה נהנתי מסיפורי הגבורה שלך עליהם גדלתי ונהנתי כל פעם מחדש לשמוע עוד סיפור ש"אסור עדיין לדבר בו", צחקתי על הסודיות שאפפה סיפורים אלה, ותמיד ניסינו כולנו לשכנע שכבר מותר לגלות. לא הצלחנו כמובן...

זוכרת את הטיולים שלנו לרפת, והעזרה בלספור את הפרות הדורשות, בכלל רוב תמונות הילדות שלי הן איתך ועל כתפיך ברפת נירים - שכה אהבת.

כנערה פרשתי כנפיים די מהר לתנועה להדרכה לשנת שרות ולצבא - לא תמיד ידעת איפה אני, אבל ידעתי שאתה סומך עלי כי הפסקת לשאול: יש לך כסף? את יודעת באיזה אוטובוס לנסוע? וכו', שאלות מתישות שכל הורה שואל.....

היית איתנו ועם ילדי שנולדו סבא למופת. נכדיך שנהנו מאוד בילדותם לבלות עם סבא מצחיק כזה שבא לעשות בייבי סיטר ומיד נרדם על הכורסא ועוד נוחר לו בהנאה... סבא שבא לספר סיפורים מרתקים ולא רק ביום העצמאות.

ברגעים הקשים שעברת ואנחנו אתך ניסיתי לחזור לתמונות הילדות כדי לזכור אותך כמו אז - בריא, חזק ואופטימי - נראה שרוב הזמן החזקת באופטימיות הנצחית שלך - עד שחולשת הגוף הכריעה אותך.