כשנסעתי דרומה החלטתי שזו תהיה הזדמנות מצוינת לפתוח את הבוקר ואת השבוע בסיבוב בבית קברות. לא סתם בית קברות, אלא בית הקברות של קיבוץ נירים שנמצא כמה מאות מטרים בודדים מרצועת עזה ומחאן יונס. כאן טמונים שמונת חללי קרב נירים מתחת לאתר שעיצב ב-1950 אדריכל הנוף דן צור (חתן פרס ישראל). גם דן צור עצמו קבור כאן מאז 2012. מכאן המשכתי לקבר האחים המקורי ולאנדרטה הגדולה ("אנדרטת דנגור") שהוקמה לצידו ב-1985, ועוצבה על ידי האדריכל חיליק ערד והאמן אריה סרטני. יחד הם יצרו עבודת בטון מרשימה.

קל לשכוח את מגש הכסף. בזמן שמשפחות הפשע רוצחות אחת את השניה במשולש שבין אשדוד, נתניה ופתח תקוה, יש אנשים שקמים כל בוקר וחורשים את השדה שצמוד לגבול עם רצועת עזה. צור, ערד וסרטני הם שלושתם קשורים לתנועה הקיבוצית: צור היה חבר מייסד בנירים וקבור בה, ערד חבר מייסד קיבוץ סער וסרטני חבר קיבוץ מרחביה. ועל כך ברשימה זו.

.

האדם מבטון

.

מפת התמצאות

.

(1) אנדרטת דנגור:

האנדרטה או אתר הזיכרון בדנגור שוכן בסמוך לקיבוץ סופה, באתר בו עמד עד 1948 קיבוץ נירים המקורי. רגע לפני שנכנסים לקיבוץ סופה פונים שמאלה עד שמגיעים לקצה חורשת העצים ושם בפינה נמצא האתר. עד מאי 1948 התקיים פה קיבוץ נירים. כך מתאר את הקרב שהתחולל פה, ההיסטוריון בני מוריס בספרו "1948 – תולדות המלחמה הערבית-הישראלית הראשונה" (עם עובד, 2010): "נירים (בפי הערבים דנגור) הוגנה בידי 45 לוחמי 'הגנה' מחופרים היטב, בהם 12 נשים, שברשותם היה נשק קל בלבד. הגדר ההיקפית של היישוב היתה רחבה וממוקשת היטב. התושבים הבדווים הסתלקו מן האזור ימים מספר לפני כן בפקודת המצרים, הש"י [שירות הידיעות של ההגנה, לימים חיל המודיעין של צה"ל, מ"י] כמו הבדווים ידע שהקיבוץ יותקף. הגדוד המצרי השישי תקף עם בוקר [15 במאי 1948, מ"י], תחילה בפגזי תותחים ומרגמות ואחר כך בהסתערות רגלים".

מוריס מספר כי המצרים שנכנסו לקרב היו חסרים מודיעין ועל אף שהכוח שלהם מנה קרוב ל-500 חיילים שנעזרו בשתי סוללות תותחים, סוללת מרגמות, 20 זחלים נושאי מקלעי ברן ושש שיריוניות – ההתקפה נבלמה והכוחות המצריים נסוגו. "אחרי ההתקפה ישבו הרגלים המצרים לארוחת צהריים במרחק כ-600 מטר משם, בטווח הראייה של היישוב. אחר כך הם חידשו את ההפגזה ונסוגו לרפיח, שם ערכו 'עצרת ניצחון'. הרדיו המצרי הודיע שדנגור נכבשה". מההתקפה הגדולה נהרגו שבעה ו"המשק נהרס כליל". מוריס מציין כי בתום היום של המערכה בנירים הגיע חיים בר לב, אחד מקציני חטיבת הנגב ולימים רמטכ"ל וציין כי "בקרב נירים הוכרעה בעצם המלחמה, שכן אם עמדו ארבעים וחמישה המגינים מול כאלף מצרים שהסתייעו במטוסי קרב, תותחים ושריון ויכלו להם – יעמוד כל היישוב העברי במלחמה".

החרבת הקיבוץ במהלך ההפגזה, הביאה את חבריו לבחור אתר אחר ליישובם. הם נדדו כ-10 ק"מ לכיוון צפון-מזרח, שם הקימו את קיבוץ נירים מחדש.

את האנדרטה בדנגור תכנן האדריכל חיליק ערד בתחילת שנות ה-80. אבן הפינה הונחה במאי 1983 ובתאריך 15 למאי 1985 נחנך האתר. כמה ימים לפני כן כתב עליו ארנון לפיד ב"דף הירוק": "יש כאן כל מה שמבקש ערד להביע ולממש: מוטיביציה של אנשים, סמל, איזכור הימים ההם והמקום הזה ומתקן שאפשר לחוש, לגעת ולהרגיש ולא לראותו בלבד".

.

בית הביטחון ההרוס, 1948 (מקור: לע"מ)

.

(2) חיליק ערד מספר:

על אתרי הנצחה שתכנן ערד כתבתי כאן כבר כמה פעמים (קישורים תמצאו בסוף הרשימה). ובכל זאת אפתח בכמה משפטים על חיליק ערד: הוא נולד ב-1927 בעיר קוטנו שבפולין. עלה ארצה בגיל 7, הצטרף לגרעין שייסד את קיבוץ סער ולאחר תקופה שעבד במחלקה הטכנית תחת השגחתו של האדריכל שמואל מסטצ'קין, פנה ללימודי אדריכלות בטכניון ולאחר מכן התמקד בתחום התכנון בתנועה הקיבוצית. חוץ מחדרי אוכל, בתי ספר, מגורים, מבני תעשייה, משרדים, מועדונים ומרפאות, תכנן ערד גם 12 אתרי זיכרון. ב-2013 יצא הספר "הבית, המקום – מתיקיו של המתכנן חיליק ערד" בעריכת מוקי צור ויובל דניאלי (הוצאת יד יערי).

הרמתי טלפון לערד כדי לשאול אותו כמה שאלות:

מ"י: קודם רציתי לשאול אותך שאלה שכל פעם שכחתי לשאול, למה שינית את שם משפחתך מפלוצר לערד?

ח"ע: רציתי להיות קרוב יותר למקום שאני חי בו. שיניתי את השם כשכבר הייתי נשוי ואחרי שערד הוקמה.

מ"י: איך נולד שיתוף הפעולה שלך עם אריה סרטני?

ח"ע: היתה תחרות של המועצה האזורית [אשכול] ואני זכיתי. אחרי הזכייה בקשתי מסרטני שיבוא וישים משהו. שיתוף הפעולה לא היה בפסל עצמו אלא בקיר שסובב אותו. הפסל עצמו בא בעקבות בית הביטחון שהיה כאן ונהרס בהפגזות המצרים ועל הקיר נותרה הכתובת "לא הטנק ינצח כי אם האדם" – אותה כתובת שמופיע על הקיר החלק של הפסל. אבל לפני הפסל יש חצר גדורה בקיר נמוך ועליה התבליט של סרטני. החצר היא לא לגמרי מלבנית, אלא יש באחת הפינות שלה התעקלות בגלל שרציתי לשתול שם עץ צל. באחד המכתבים של החבר'ה שהגנו על נירים, הלוחמים שלחמו שם, כתב אחד שהם מקבלים שתי חביות מים כל כמה ימים, ובמכתב הוא מספר שחבית אחת הם שותים ועם החבית השניה הם משקים שני עצים ששתלו. זה עשה לי משהו בלב ורציתי להכניס את זה לעבודה ונראה לי שיצא מוצלח.

מ"י: איך הכרתם?

ח"ע: הכרנו עוד כשהיינו מאד צעירים בתנועת השומר הצעיר. חוץ מזה אמא שלי סיפרה לי בזמנו שהוא בא מאותה עיירה, קוטנו, שאנחנו באנו ממנה. הוא היה בשכבה הבוגרת בתנועה ואני הייתי בצעירה. אחר כך תכננתי לו את האטילייה במרחביה. [חיליק ערד הזמין את סרטני גם ליצור תבליט בטון בחזית חדר האוכל שתכנן בקיבוץ גזית, מ"י].

.

רישום של בית הביטחון (מתוך הספר "הבית, המקום: מתיקיו של המתכנן חיליק ערד", באדיבות נעמי מורג)

.

(3) אריה סרטני מספר:

הרמתי טלפון לאריה סרטני כדי לשמוע ממנו על העבודה. תחילה קבלתי מאשתו אמירה, כמה פרטים ביוגרפיים: אריה סרטני יליד 1919 וכמו ערד גם הוא נולד בעיר קוטנו שבפולין. ב-1936 עלה לבד לארץ ישראל והצטרף לאחיו שכבר הקדימו ועלו ארצה לפניו. הוא למד ב"סטודיה" של אבני ושטרייכמן (כיון נקרא "כמון אבני"). ב-1941 הצטרף לקיבוץ מרחביה בעמק יזרעאל, שם שימש במשך שנים רבות כרכז הבניין. מאוחר יותר ב-1950 נסע לפריס ולמד בגרנד שומייר (שם למדו בין השאר האדריכל לואי קאהן ודני קרוון). סרטני הוא קודם כל צייר, התמחה בתבליטי בטון, מרביתם מרוכזים בקיבוץ מרחביה, אחרים מצויים במפעל סולתם ביקנעם, במכללת עמק יזרעאל, בחדר האוכל בקיבוץ גזית, במתנ"ס בקרית שמונה.

א"ס: עשיתי הרבה קירות כאלה בארץ וזה התקבל אצל רבים בשמחה רבה.

מ"י: האם קודם הכנת סקיצה?

א"ס: המזמין חייב לראות את מה שאני הולך לבצע ולכן קודם אני עושה סקיצה.

מ"י: כיצד יצרת את התבליט?

א"ס: זו טכניקה מיוחדת. תחילה יש לגייס מספר אנשים והם חייבים להיות כולם תחת השגחתי. אני עושה את האוריגינל מקלקר ומדביק אותו במקום. מכין בדליים בטון דליל אך חזק, ומוזג אל תוך הקלקר לא בבת-אחת כדי שהתבנית לא תינזק. אם אתה יוצק לא טוב, זה לא נעים ולכן אני משתדל להיות נוכח בזמן הרכבת התבנית. אחרי יומיים מפרקים את התבנית ונותר תבליט הבטון.

. . .

(4) יובל דניאלי מספר:

דניאלי הוא לא רק חבר קיבוץ המעפיל, אלא גם חוקר אמנות בקיבוץ ואמן בפני עצמו. הוא זה שכתב את הספר על ערד וגם על מסטצ'קין בשיתוף מוקי צור. היות ויש לו ראייה רחבה על אמני הקיבוץ, הסתקרנתי לשמוע מה יש לו לומר על סרטני:

י"ד: הוא מדור המייסדים וממרחביה, שם היו עוד כמה אמנים כמו אברהם בוז'יק תלמי, מאיר לבבי, גיורא נובק שאחר כך עזב, סידון רוטנברג שעבר לירושלים, עזרא צמרי שנפטר לא מזמן, אבל כולם פעלו בשנות ה-40 וה-50. חשיבותו של סרטני בכך שלמרות שהיה בחצרו של מאיר יערי, הוא תמיד שמר על הניגון היהודי, תמיד שמר על הקשר היהודי, בעיקר בציור שלו: נרות שבת, דג מלוח.

. . .

(5) דרורה דומיני מספרת:

היות ודרורה היא ילידת מרחביה, חשבתי שמעניין יהיה לשמוע גם מה לה יש לומר על סרטני:

ד"ד: כשהייתי ילדה קטנה בת 6, אשתו שהיתה הגננת שלי עשתה לנו סיור בסטודיו שלו, שקראו לו 'אטילייה'. אני זוכרת שהיה שם ציור של קוצים. סרטני היה אמן של קיבוץ, ובמפעל צינורות הפלסטיק במרחביה למשל יש עבודה מופשטת, סוציאליסטית שלו. בשלב מסוים הוא נהייה דקורטיבי ויש לו ציורים בסגנון ירושלים של זהב, סגנון ארדון, עם ציפורים וענפים. הוא הציג במסגרות לוקליות ולא בתערוכות מוכרות או מוזאליות. יש לו סטודיו מאד יפה.

.

הצעתו של חיליק ערד שהוגשה לתחרות וזכתה (מקור: ארכיון נירים)

.

חזית האתר (מתוך הספר "הבית, המקום: מתיקיו של המתכנן חיליק ערד", באדיבות נעמי מורג)

.

(6) על קבר האחים

חוץ מהאנדרטה שעיצב ערד בדנגור, יש שם גם מצבה המציינת את מקום קבר האחים המקורי שהיה כאן. "בלילה של ההתקפה חפרו בור וקברו אותם", מספר חיים שילה, חבר מייסד קיבוץ נירים וגיסו של אדריכל הנוף דן צור שהיה חבר נירים גם הוא באותן שנים. שילה מספר שאת המצבה המכסה היום על קבר האחים המקורי בדנגור עיצב דן צור. לאחר המלחמה כשחברי נירים החליטו לשנות את מיקום קיבוצם כ-10 ק"מ מאתר דנגור, הוציאו את גופות האחים וחפרו קבר אחים חדש בבית הקברות בנירים החדשה. על עיצוב בית הקברות הופקד דן צור ולכן היה זה הוא שעיצב את קבר האחים החדש, וניתן למצוא את הדמיון בין שתי המצבות הקיימות באתרי קברי האחים (הריק בדנגור והנוכחי בנירים).

בגלל מחסור בעבודה כמחצית מחברי נירים עבדו מחוץ לקיבוץ בראשון לציון. שילה וצור היו בין אלה שעבדו בראשון וכך לא השתתפו בקרב ההיסטורי. מדוע קוראים לאתר דנגור? את האדמה רכש הרב שלום דנגור, רבה של עיראק ומצריים, על שמו נקראה האדמה שרכש והקק"ל קבלה ממשפחתו את האדמה עליה הוקמה נירים. באתר הקימו החברים שלושה צריפים ובית ביטחון, "אבל הם כולם התפוררו בהפגזה הראשונה", מספר שילה. "היו תעלות חפורות ואדמת החול היתה מכסה אותן כל יום מחדש. יום העבודה שלנו בנירים היה לפנות את החול שכיסה את התעלות ושמירה והשקיה על עצי הקק"ל בסביבה".

בין שמונת ההרוגים שהוטמנו בקבר האחים, "אחת היתה בחורה ואחד היה צח פרידלנדר שהגיע לנירים בתור תגבורת, ובלילה אחרי ההתקפה יצא להניח מוקשים מעבר לגדר. כנראה מעייפות הוא עשה תנועה לא נכונה, התפוצץ לו מוקש ונהרג".

בשנות ה-60 החלו בנירים לערוך טקס לקראת תום יום הזיכרון. באופן סמלי את הטקס ערכו בסמוך לאתר קבר האחים הישן בדנגור. לאחר הקמת האנדרטה בתכנון חיליק ערד עבר הטקס לאנדרטה. על הטקס שמתקיים גם היום, כתב לי טקסט דוד לב טקסט קצר שמופיע בהמשך.

. . .

(7) על קבר דן צור

במהלך השנים, תכנן צור במשותף עם ליפה יהלום את קברי דוד ופולה בן גוריון בשדה בוקר, אתבקעת הקהילות ואת גן חסידי אומות העולם ביד ושם וכן אתר זיכרון בעין גדי להרוגי אסון טיול תנועת השומר הצעיר בו נהרג גם אחיו – מיכאל. בשנת 1951 תכננו את גן הזיכרון בכפר סבא. ב-1954 תכננו את כיכר הזיכרון וגם אביעזר גסטטנר במכון ויצמן ברחובות וכן החלו לעבוד על פרויקט יד ושם. ב-1955 תכננו את גן הזיכרון בצמח, וכמה שנים לאחר מכן את גן הזיכרון והפיתוח לאתר ההנצחה לשואה ולגבורה (שתכננו אריה ואלדר שרון) בקיבוץ יד מרדכי.

בבית העלמין בנירים תכנן את מצבות הורי אשתו (בלהה וירמיהו שילה), ולאחר שצור נפטר ביקש מיכה צור, בנו, להקים לו מצבת קבורה בדומה למצבה שעיצב להוריו. במקרה בחיפושיו אחרי בונה מצבות מתאים, הגיע לאותו בונה מצבות אליו פנה דן צור כדי שיבנה את מצבות הוריו. הצמחיה במצבה היא זמנית.

.

כתת יורים ביום האזכרה, 1949 (מקור: ארכיון נירים)

.

(8) תודות

הרבה אנשים סייעו ליצירת הרשימה ואני רוצה להודות להם:

נירית צור (בתו של דן צור) שמצאה תמונות ישנות שצור צילם באתרים ושיתפה אותי במידע והידע שלה. מיכה צור (בנו של דן צור) על המידע שמסר בנושא מצבת הקבר של אביו. מיכאל גורדון ששלח תמונות מהספר "תבנית נוף" אותו הוא עיצב והפיק. לחיים שילה (סולו) – חבר נירים וגיסו של דן צור על המידע ששיתף איתי. לדוד לב – חבר נירים, בוגר בצלאל ומנהל ארכיון קיבוץ נירים ששמח לסייע באיתור וסריקת תמונות היסטוריות של אתר דנגור. לדרורה דומיני – בת קיבוץ מרחביה, אמנית ומורה במחלקה לאמנות בבצלאל, ששיתפה אותי בזיכרונותיה על אריה סרטני. ליובל דניאלי רכז חטיבת אומני התנועה הקיבוצית בארכיון השומר הצעיר, המתמחה באמני הקיבוץ והשתתף יחד עם מוקי צור בכתיבת ועריכת הספר "הבית המקום, מתיקו של המתכנן חיליק ערד", שהודות לו הכרתי את האתר בדנגור. לנעמי מורג מעצבת ומפיקת ספרו של ערד על שני הדימויים ששלחה לרשימה. וכמובן גם לאריה ואמירה סרטני חברי קיבוץ מרחביה ולחיליק ערד חבר קיבוץ סער – על המידע ששיתפו ועל יצירתם. וגם לנירית ליסובסקי ודיאנה דולב שערכו את הספר "תבנית נוף" שבלעדיו לא הייתי יודע על קיומו של קבר האחים בנירים.

.

קבר האחים המקורי בדנגור לאחר הקרב ועליו מצבה מאולתרת: הבחור האמצעי עם כובע טמבל הוא חיים שילה – גיסו של דן צור, מאי 1948 (מקור: ארכיון נירים)

.

המצבה המאולתרת, מאי 1948 (מקור: ארכיון נירים)

.

הגלעד על אתר קבר האחים המקורי בדנגור לאחר חנוכתו ב-1951 (מקור: ארכיון נירים)

.

המצבה שהוקמה באתר קבר האחים המקורי בדנגור בעת מפקד ביום הזכרון, 1979 (מקור: ארכיון נירים)

.

צילום של דן צור לפני פיתוח השטח (שנה לא ידועה, אוסף דן צור, באדיבות נירית צור)

.

בכניסה לאתר מצויה חלקת קבר האחים המקורית שעיצב אדריכל הנוף דן צור

.

קבר האחים עבר לבית הקברות של קיבוץ נירים וכאן הציב דן צור מצבת זיכרון בלב גינה קטנה

.

סרטון קצר שצלמתי באתר:

.

.

שלט בכניסה לאתר 01

.

שלט בכניסה לאתר 02

.

מראה כללי של האתר

.

כשמתקרבים מגלים שהשביל הופך להיות חפירה צרה

.

החפירה מדופנת משני צידיה בבטון חשוף

.

לרגע מתנתקים מהסביבה ולא יודעים לאן תוביל הדרך

.

לא רואים את הקצה

.

ובסוף נחשף המבנה

.

ועליו יצוקה בבטון הכתובת "לא הטנק ינצח כי אם האדם"

.

בחצר השקועה שבחזית המבנה יש תבליט הממפה את קרב נירים, לוח עם שמות הנופלים ומקום להדלקת אש

.

חללי דנגור

.

הכל בטון (כמעט): הריצוף, הקירות. הדגם הוא דמוי בטון.

.

מודל קרב נירים 01

.

מודל קרב נירים 02

.

את דפנות החצר השקועה מקיף תבליט מופשט בבטון שמתאר את תולדות האתר ואנשיו

.

פרט בתבליט הבטון 01

.

פרט בתבליט הבטון 02

.

פרט בתבליט הבטון 03

.

פרט בתבליט הבטון 04

.

פרט בתבליט הבטון 05

.

פרט בתבליט הבטון 06

.

פרט בתבליט הבטון 07: חתימת האמן – סרטני

.

מדרגות עולות למרפסת התצפית

.

מרפסת התצפית מלמטה כמחווה לעמדה הפינתית בבית הביטחון

.

בטון אפור מעקה כחול

.

את קיר הבטון הארוך מלווה מרפסת שלכיוון מערב מפנה קיר אטום ובו חורי הצצה המאזכרים את פגיעות ההפגזה על נירים

.

מבעד לחור מבט לכיוון רצועת עזה

.

מבט ממרפסת התצפית

.

הקיר המחזיק את המדרגות מתרומם מעל לגובה המבנה

.

מבט ממרפסת התצפית לכיוון הרחבה ובה המודל המתאר את קרב נירים מול צבא מצרים

.

המבנה כולו יצוק מבטון ועליו טבועים לוחות העץ מעת היציקה

.

מבט על האתר מכיוון צפון-מזרח

.

המדרגות

.

הקיר הארוך ובו אזכור להפגזה שחיסלה את הקיבוץ ב-1948

.

מבט ממזרח

.

מבט מדרום

.

יציאה לשוחה מהרחבה

.

היציאה החוצה דרך שוחה נוספת

.

(9) מרוץ הלפיד דנגור-נירים:

דוד לב חבר נירים שעם חיים בורשטיין (חיימקה) ייסד את מרוץ הלפיד המתקיים כבר יותר מ-40 שנה בין דנגור לנירים, כתב לי את הדברים הבאים:

"כפי שציינתי בשיחתנו, אנו נוהגים לקיים מפקד בדנגור ביום הזיכרון. כ-18 שנה קיימנו אותו מול הגלעד. לאחר הקמת האנדרטה העברנו את הטקס אל מולה. בטקס, דגל הלאום ודגל הקיבוץ מצויים בחצי התורן, במהלך הטקס מודלקת אבוקה ממנה בסיום הטקס יודלק לפיד שמובל עד לנירים. בנירים הלפיד מדליק את מפק