הנצחה

דף הבית > הנצחה
 
 
חפש

מרדכי (מרה) גלילי

  • תאריך לידה
  • 05/02/1924 
  • תאריך לידה עברי
  •  
  • תאריך פטירה
  • 07/12/2012 
  • תאריך פטירה עברי
  •  
  • מקום קבורה
  • נירים 

מרה נולד למרק ורות חמלניצקי ב- 5.12.1924, בעיירה קטנה באוקראינה בשם סטרוקונסטנטינוב . הוא נקרא על-שמו של אביו מרק שהיה רופא ונפטר מטיפוס הבטן מספר חודשים לפני שמרה נולד. אימו רות למדה אנגלית באוניברסיטה בקייב ואחרי הולדתו של מרה עבדה כפועלת בבית חרושת. מרה גדל עם אמו בבית הוריה שסייעו בגידולו. המצב הכלכלי בברית המועצות אחרי מלחמת העולם הראשונה היה גרוע. משפחתם החזיקה מעמד אך בצמצום רב.

באוקטובר 1934 בהיותו כמעט בן 10 עלה מרה לארץ עם סבתו. אימו נאלצה להישאר בברית המועצות. באותו זמן שניהם לא ידעו כי הפרידה ביניהם היא לתמיד, אך נסיבות החיים קבעו זאת.

מרה גר עם דודו ודודתו בתל-אביב ונקלט בבית ספר "תל-נורדוי" שם למד עד כתה ח'. מסופר עליו שתוך זמן קצר קלט את העברית על בוריה ומהר מאד הוקפץ כיתה. את לימודיו התיכוניים עשה בבית-ספר מקצועי ע"ש מקס פיין. כנער צעיר היה בתנועת "הנוער העובד" שם היה חבר שם שלוש שנים. לאחר מכן עבר לתנועת "השומר הצעיר" והיה חבר בקב' אורן שבגדוד "ניר".

בגיל שש-עשרה ביקש להפסיק ללמוד והחל לעבוד בתור עוזר למכונאי במוסך חברת האוטובוסים "המעביר" (לימים חברת "דן") שם עבד דודו טוליה.

במלחמת העולם השנייה החליט מרה, בניגוד לדעת התנועה להתנדב לצבא הבריטי. הוא שירת כמכונאי וכנהג ביחידה שהיתה מוצבת במצרים כשלוש וחצי שנים.

עם שיחרורו הצטרף מחדש לגדוד "ניר" של השומר-הצעיר ויצא עם שיירת מקימי נירים מגבולות לדנגור כחלק מהקמת 11 הנקודות.

בימיו הראשונים של הקבוץ שהו חלק מהחברים בראשון לציון כדי לעזור בפרנסת הקבוץ. מרה היה אז נהג ומכונאי של הקיבוץ ונסע בין ראשון לציון ונירים.

לאחר מלחמת השחרור עבר הקיבוץ לחירבת מעין ואחר כך למקומו הנוכחי. בכל אותה תקופה מרה היה הנהג של הקיבוץ שנסע בדרכים המסוכנות וניצל מספר פעמים ממוקשים עליהם עלה רכבו. במקביל לעבודתו כנהג עבד וריכז את המוסך בנירים.

ב- 1951 נישא לאלישבע שהגיעה לנירים עם גרעין "ארזים". אחרי כשנתיים של נישואין נולד בנם הבכור יפתח ולאחריו, דפנה, דני, איריס ורונית.

בקיבוץ מילא תפקידים של מא"ז ואחראי על הבטחון וכן היה מרכז מוסך וסדרן עבודה.

ב - 1973 עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים היה מרה בשירות מילואים כקצין קישור לאו"ם בסיני. כאשר החלה המתקפה המצרית שהה מרה בעמדת משקיפי האו"ם סמוך לתעלת סואץ. מאחר שחיילי האו"ם נאלצו להתפנות עבר למוצב ישראלי שנקרא "מצמד". במהלך ההפגזה הכבדה שהייתה על המוצב, נפצע בזרועו מרסיס פגז מרגמה. המוצב נכבש ואנשיו נפלו בשבי המצרים ב - 9.10.1973. הוא נחשב כנעדר יותר משלושה שבועות ורק לאחר שהוא הופיע בשידור טלוויזיה בשוויץ נודע למשפחה כי הוא שבוי. ב - 15.11.1973 מרה הוחזר לארץ במסגרת של חילופי שבויים. אף שלא אהב לדבר על כך נודע שעבר עינויים קשים בשבי.

כל השנים עבד מרה במוסך. שנים רבות היה אחראי על תחזוק הקלנועיות והאפרונים. לימד נהיגה על טרקטור, סייע למתקשים בלימודי התאוריה בנהיגה.

הוא הקפיד על שגרת עבודה עד לקיץ האחרון שבו הידרדרה בריאותו.

מרה נפטר ב 7 בדצמבר 2012, בהיותו בן 88 ויומיים.

איש צנוע, ישר ונדיב. נאה דורש ונאה מקיים.

יהיה זכרו ברוך.



לזכר חיים משותפים עם מרה - מרדכי

למעלה מששים שנה חיינו ביחד כמשפחה.

מרה היה בן יחיד ורצה משפחה עם הרבה ילדים. הוא השתתף תמיד במטלות הבית כגון ניקיון וכמובן גידול הילדים. היה לו מאד חשוב שילמדו היטב, בעיקר ייחס חשיבות לחשבון. כאשר התבגרו דאג שילמדו נהיגת טרקטור. עברנו תקופות של מחסור כלכלי בקיבוץ ובארץ, אבל זה מעולם לא הפריע לנו.

מרה לא הרשה לעצמו מותרות ובקושי קנה לעצמו בגדים ונעליים, אבל שמח לתרום למשפחה וגם לצדקה.

כאשר התפרסמו בקשות לתרומות להצלת חיים באזורנו, הוא נידב כסף בלי היסוס לאנשים בלתי מוכרים. הוא אהב לעזור לאנשים בכל מיני צורות. היה מוסרי בצורה יוצאת דופן במסירותו לעבודה ובכל עניין כספי.

שנא מאד וסבל ממעשים בלתי מוסריים מצד חברי קיבוץ. ניסה לפעמים להשיג שינויים בחצר הקיבוץ או בסדר הקיבוצי ונתקל באכזבות. היה מאחרוני נאמני חדר האוכל בשבתות בבוקר. אהב את הקבוץ הישן אבל הבין את הצורך בשינוי. כזה היה האיש ועכשיו איננו עוד.

בברכת פרידה, רעייתו אלישבע.

ספר הזכרונות של מרה